החדר הקר, השעון שמתקתק
והשקט שאותך כל כך מביך.
הכסא המסתובב, האור שהתעייף
והטלפון האילם שעל הקיר.
וחיכיתי כל הלילה
וממך לא שמעתי,
הכל התחיל להתפרץ.
ואולי גם אני אשם
הייתי צריך לדעת,
זה היה צפוי להתאכזב.
הפחד הישן, היום שמתקרב
האויר שאותך כל כך חונק.
הצבע הדוהה, העור שמתקלף
והחלום שכל הזמן אותך רודף.
ובכיתי כל הלילה
ואתה לא ידעת,
וכנראה שלעולם כבר לא תדע.
ואולי גם אני אשם
הייתי צריך לדעת,
זה היה צפוי להתאכזב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.