לפצוח בשיחת חולין עם האובייקט המדובר
ולגלות בסופו של דבר שזה בדיוק אותו הדבר,
יום שעובר לוקח איתו את תכולתו בסיומו,
משאיר אחריו עקבות רגש חלופיים במקומו.
אתה חושב שידעת, אבל הכל ממך כבר נשכח
ולמרות שהיה לך את הכח, הכל ממך נלקח.
פנים מביטות, את כל הנסתרות במבטן מגלות,
חושפות נשכחות, אך דבר לך אינן מציעות.
בין כפות הידיים, מביטות בך אצבעותיך הרזות,
מפזרות את שנותייך, כמו חול אל הרוחות.
ואתה, שתלית מבטך בתקווה אל הירח בלילות,
מבין שכמוני, גם אתה לבד ואין כל חדשות.