מזמן כבר איבדתי את עצמי
מזמן כבר לא חשתי רגשי געגוע,
עפיפון בשמי ערב חוצה את נפשי
משרטט בי קווים ארוכים של תעתוע.
את נפשי האבודה מחפש בלילות
בין שבילים נסתרים ודרכים אבודות,
אלביש את ליבי הכואב בשמלות
בעת ירח מלא המסתתר בלילות.
מזמן הפסקתי לקבוע את סדר יומי
עזבתי גם את הרגש שנותר בתוכי,
דרכים עוקפות ממעל עליי סוגרות
הזמן שלי נגמר, לא נותרו בי עוד תקוות.
כל שנייה שעוברת לוקחת ממני את הכח שנגמר
כל שקיעה שעלי נופלת מרגישה על הגב כמו שק,
לא מצליח להחזיק בתוכי את הנשימה
לא מצליח למצוא בתוכי עוד פיסה של אמונה.