והתעורר הבוקר
והשאיר אותי
מחוסר כוחות
שרוע על מיטה ריקה
מביט בקירות הסוגרים
כמו לא היה אף אחד בעולם
עכשיו זה הזמן
לא להשאיר דבר מאחור
ובחוץ אומרים שישנה ארץ
אומרים שישנה מלחמה
ואני בינתיים נכנע לכוחותיי
ויכולתי לאהוב
ויכולתי לדעת
את אשר יביא סוף הסיפור
והיא תישאר זיכרון
כמו ספר פתוח
על השולחן, המחכה לקורא
המחכה להגיע אל דפיו האחרונים
ואני אשכח אותה לאט
והבוקר ימשך אל היום
בזמן שאני לא אדע
את שביליו
לאן נעלמו התשובות?
מן השמיים
זה רק גשם שיורד
נע בחדרי
כמו ילד המבקש
לסיים את עונשו
וכעת, זה יומי לצאת לחופשי
עוד רגע שיבוא, ייקח איתו יותר
ישאיר אותי עם המעט בידי
הרי ידעתי בדיוק לאן עפות הציפורים
בחסות הבקרים הזוהרים
זה אני שמחפש תשובות
בחוץ אומרים ישנה ארץ
בחוץ יש מלחמה
ואני לקחתי, מכל שניתן
ולא חיפשתי משהו אחר
להניח את ראשי
להשתרע בלי לחוש פחד
זה הזמן שבוער
וגורם לכוויתי בעיניים, בידיים
ידעתי לקחת את מה שטוב ואת מה שרע
כמו בוחר מדוכן השוק, את חיי
וכעת הבוקר התחלף בלילות
ומה אעשה, עם מה שנשאר בידיי?
הנה זה הזמן החולף ממילא, זה הזמן הבוער
הראשון והאחרון
ואני מביט עליו, כמו על חבר הנוסע ולעולם לא יחזור
ידעתי את האמת,
עכשיו זה הזמן לקחת אותה איתי
אל הבוקר הבא