|
במערה חשוכה אנו צועדים
מחפשים את נקודת האור
וככל שמתקרבים
הרי היא מתרחקת
מנצנצת מרחוק נקודת האור
מושכת בחוטיה
כעכביש ברגליו
עוד מעט קט
ואנו כבר מגיעים
והרי היא מתרחקת בשנית
עד לאן נצעד בחיפושינו?
עד לאן נגיע
כשלו הרגלים
והעינים תרות
אחר אות וסימן דרך
והאור מהתל ומתרחק
ואנו מושיטים הידיים
כמעט תפסנוהו ושוב
מתרחק ונעלם
ואנו לבד
צועדים כעת בחושך
מחפסים שוב את האור
שנצנץ והבטיח
שקרב ונעלם
|
|
|
למה רוב
הסופר-הירווז הם
שילוב של אדם
וחיה כלשהי, ואף
פעם לא המציאו
סופר-הירוו שהוא
שילוב של אדם
וחפץ מסוים.
נניח, איש
הסרגל, או איש
המסור, או איש
הכיסא.. (אני
יכול להמשיך עם
זה שעות אבל אני
חושב שהבנתם את
הפואנטה)
המנפיש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.