ויקטור: תורי. סוף-העולם- שלוש משאלות אחרונות.
ויטה: סקס, ג'וינטים, וג'ים מוריסון.
ויקטור: בסדר הזה?
ויטה: ביחד. מילים גסות.
ויקטור: משכנתא, אינפלציה...
ויטה: (מתרגשת) אוי, אינפלציה...
ויקטור: המוסד לביטוח לאומי...
ויטה: ומס-הכנסה. (אדם וקטי נכנסים)
אדם: הלו סקסית.
ויטה: הלו סקסי.
אדם: אני רואה שמצאת את אח שלי.
ויטה: אני רואה שתפסת את קטי.
אדם: אנחנו הולכים.
ויטה: ביחד? טוב. ויקטור נשאר. תגיד לילה טוב ויקטור.
ויקטור: לילה טוב ויקטור
ויטה: (לויקטור) השמן המעונב שם?
ויקטור: שמדבר עם הידיים?
ויטה: זה בדיוק. מנהל המחלקה שלי. שנלך להגיד שלום?
ויקטור: אם זה מה שיגרום לו לעזוב.
ויטה: (על ויקטור) ידעתי שהוא מוצא חן בעיני (יוצאים אל תוך
הבית)
אדם: לא אמרנו איך קוראים לך
קטי: לונה.
אדם: מתאים.
קטי: מה אתה עושה מחר?
אדם: מחר אני צריך להיות בבית-החולים.
קטי: בדיקות שגרתיות?
אדם: בשליחות המאמן.
קטי: גם אני מחר בבית-החולים.
אדם: עובדת?
קטי: צילומים לסדרה חדשה.
אדם: את משחקת רופאה? (יוצאים. נכנסים ויטה, ויקטור וג'ים
מוריסון)
ויטה: אתה לא חושב שיום-הולדת זה חשוב?
ויקטור: חשוב מספיק בשביל מסיבה
ויטה: אנשים שמזניחים ימי הולדת הם סתם דיפרסיבים
ויקטור: אנרכיסטים. ממיטים קלון תרבותי
ויטה: מאיימים לצבוע את העולם באפור.
ויקטור: הם כאילו מתכחשים לקיומם! (פאוזה של התגלות)
ויטה: ויקטור
ויקטור: כן
ויטה: אתה שומע את זה? תקשיב
ויקטור: ג'ים מוריסון...
ויטה: ג'ים אחר... (מצביעה על כתפה) ג'ימני קריקט.
ויקטור: מה הוא אומר?
ויטה: ששש!
ויקטור:(בלחש) מה הוא אומר?
ויטה: ששתיתי יותר מדי
ויקטור: לא יכול להיות.
ויטה: אני ילדה רעה... (כמגלה סוד) ובכלל אין לי היום יומולדת
ויקטור: תיזהרי שלא יגדל לך האף.
ויטה: אני אוהבת את המתנות... ואת האורחים... אתה אורח
ויקטור: אני חושב שכן.
ויטה: אז אני בתפקיד מארחת.
ויקטור: נעים מאוד.
ויטה: אני חושבת ששיחקנו מספיק ב-מה אתה עושה, וכל זה
ויקטור: בזה אני טוב
ויטה: טוב מספיק בשבילי. עכשיו המארחת מזמינה את האורח לרקוד
(רוקדים) והאורח אומר
ויקטור: את רוקדת נהדר.
ויטה: תודה. היא מוצאת חן בעיניו?
ויקטור: מאוד (פאוזה) כולם כבר הלכו. עכשיו הם לגמרי לבד.
ויטה: אז היא מזמינה אותו להישאר. רוצה להישאר?
תמונה 4
פתח הכניסה לדירה של ויקטור
אדם: אני בדיוק בדרך אליך
ויקטור: אני בדרך החוצה
אדם: מאחר
ויקטור: אז מה (מתיישבים) שוב העברת את הלילה בחוץ. כבר לא נוח
לך לישון אצלי?
אדם: בזמן האחרון לא נוח לי לישון בכלל. איך אימא אומרת:
"לישון (ויקטור מצטרף) אני אישן מספיק בקבר" (פאוזה של מבוכה)
מה אתה עושה היום?
ויקטור: כמה חתימות לסגור לפני הצהריים, לחייך לכמה חליפות,
לחיצות ידיים, שום דבר חדש. הערב, יש לי זוג הזמנות לקונצרט,
אבל ויטה מעדיפה את חמימות המיטה (מציע לו)
אדם: איך מיטה יכולה להיות חמה כשאתה נמצא בה
ויקטור: אפרופו, האקס שלך חיפש אותך אתמול
אדם: זאת הפעם השלישית החודש
ויקטור: אז אמרתי לו שאתה כבר לא גר איתי, ואני לא יודע איפה
אתה מסתובב.
אדם: מתגעגע לעקרת הבית הקטנה שלו. הוא בכה?
ויקטור: לקח לו רק רבע שעה הפעם.
יחד: הומו.
אדם: הוא לא אשם.
ויקטור: שהוא הומו?
אדם: שאני חליתי קודם.
ויקטור: הוא לא אשם שבגד בך?
אדם: לא התחייבנו.
ויקטור: ושהדביק אותך?
אדם: הייתי צריך לשים לב... טוב, חשבונות-נפש טיפשים לא ישנו
עכשיו כלום. נסתפק בזה שזאת היתה פשוט קלות דעת אכזרית. חוסר
זהירות.
ויקטור: חוסר אחריות. למה כל זה היה טוב
אדם: חשבתי שאהבתי אותו. אל תעשה את זה. ויקטור: מה אדם: אל
תטיף לי ככה. אתה עדיין לא בנעליים שלי.
ויקטור: מצטער. אדם: גם לא תהיה. (פאוזה) אני חושב לנסוע מפה.
ויקטור: לאן תיסע
אדם: לא יודע. אני רק יודע שאם אני לא אתרחק, בקרוב אני
אשתגע.
ויקטור: אל תתרחק יותר מדי. אתה עדין לא במצב שאתה יכול להפסיק
לבוא לבדיקות. חוץ מזה, כל הרופאים שלך כאן.
אדם: (מנסה לשנות את אופי השיחה) והאחיות... צריך להיות עקבי
עם האחיות.
ויקטור: עזוב את זה, ויטה ואני זה לא רציני.
אדם: היא עובדת היום, אתה יודע... אני הולך לשם עכשיו.
ויקטור: אני אקפיץ אותך.
תמונה 5
המרפאה.
ויטה: את יוצאת איתי לסיגריה?
קטי: יש לי עוד כמה עניינים.
ויטה: עד אז, הקפה שלי יתקרר. (מתקרבת אליה שתריח את זרועה)
קטי: לא רע. לא אכפת לו שאת גומרת לו את האפטרשייב
ויטה: הוא מבין את האובססיה שלי לריח גברי. מה איתך, דברת
איתו?
קטי: מה פתאום, הוא סגור מבחינתי. אנחנו בכלל לא בקשר. רק
שומעת בעצתך - תמיד אמרת שאנחנו לא מתאימים.
ויטה: שהוא לא עשה לך טוב.
קטי: צודקת. ידעתי שלא היה שם כלום, אבל הלכתי בכוח. והייתי
ממשיכה. טוב שהוא עזב.
ויטה: (טוב שהוא עזב) את מתחברת אליהם מהסיבות הלא נכונות.
קטי: אני לא רוצה להיות לבד.
ויטה: אף-אחד לא רוצה להיות לבד. גם אני לא. בגלל זה אני תמיד
דואגת שיהיה לי מישהו
קטי: וכל ערב מישהו אחר אם אפשר, בבקשה.
ויטה: זה לא סותר. הכוונה היא אותה כוונה
קטי: והמטרה מקדשת את האמצעים, והאמצעים חייבים להיות
מנקרי-עיניים.
ויטה: אני לא מתכוונת לנקר עיניים
קטי: גם לא כשאת עולה למגרש במשחק כדור-סל של הסניטרים, ומפזזת
לך כמו בת 16
ויטה: שבע-עשרה.
קטי: כבר 10 שנים. כל חודשיים את חוגגת יומולדת. את בעצמך לא
זוכרת מתי הוא באמת
ויטה: אני עושה מה שטוב לי, כל עוד זה לא מזיק לאף-אחד.
קטי: לבריאות, הלוואי עלי. אני לא יכולה להרשות לעצמי.
ויטה: כי לגב' ד"ר יש אחריות גדולה לשמור על המוניטין, ואני
למזלי אחות פשוטה.
קטי: עוד לא ד"ר. ובכל זאת, אי-אפשר לשחק כל החיים.
ויטה: הרצינות שלך תהרוג אותך. אני רושמת לך תרופה שתציל אותך.
(רושמת, ומגישה לה) בבקשה: סקס פעמיים ביום בשבילך. תשתוללי,
תפסיקי לבזבז את הזמן שלך על אדם, את צריכה מישהו שיתן לך
גודטיים.
קטי: אני נהנית עם אדם.
ויטה: אתם לא שוכבים.
קטי: אנחנו מדברים.
ויטה: גבר זה לא בשביל לדבר, מותק.
קטי: נכון, גבר זה בשביל לדפוק אותך, ואחר-כך לטוס לאמריקה
להשאיר אותך לבד בהריון
ויטה: מה?
קטי: אני בהריון.
ויטה: זה אמיתי?
קטי: לא זה ב-כאילו, מה דעתך?
ויטה: מה תעשי?
קטי: אשלח אותו לאמריקה, מה את חושבת? את רואה אותי עושה הסבה
מקצועית להחלפת חיתולים? אני בכלל לא רוצה לחשוב מה אימא שלי
תגיד. לגדל ילד לבד... היא עדיין מאשימה אותי שהוא ברח.
ויטה: תכירי לה את אדם.
קטי: זה לא מצחיק.
ויטה: למה לא? אתם יכולים לגדל אותו ביחד. תהיו משפחה למופת.
אתם הרי נורא מתאימים -
קטי: אני ילדה גדולה, ויטה, אני יכולה לדאוג לעצמי.
ויטה: איך בדיוק, קטי? הוא הומו, ויש לו איידס. אני מבינה שהוא
מקסים, גם אני מתה עליו, אבל הקשר הזה לא לוקח לשום-מקום.
קטי: לא אמרת כרגע - שאת עושה מה שטוב לך? לחיות את הרגע ככה
אמרת, לא? אז למה שיהיה איכפת לי לאן זה לוקח? הוא מצחיק אותי,
הוא מקשיב לי...
ויטה: לא את קטי, הדברים האלה לא עובדים עליך. אני מכירה אותך
- אצלך הכל ברצינות. את מסוגלת להיקשר אליו. והוא, אין לו הרבה
מה להציע (אדם נכנס) הלו סקסי. הקדמת.
אדם: אני לא לבדיקות. ויקטור בחוץ (ויטה יוצאת. לקטי. על
החלוק) נכנסת לתפקיד
קטי: אני, אצלי הכל ברצינות. ואתה, מה?
אדם: מה?
קטי: אתה נראה כאילו...
אדם: חזרתי מתחרות. ניצחתי. אני תמיד מנצח. מתי תסיימי?
קטי: אני אשמח לצאת להפסקה עכשיו.
אדם: ואחר-כך?
קטי: מה אתה מציע? (נכנס פורטונה)
אדם: זוכרת איך נפגשנו?
קטי: נפגשנו במקרה. במסיבה.
פורטונה: גורל.
אדם: מזל. מאז שנפגשנו אני חושב על זה הרבה. זוכרת מה אמרת,
שאת יודעת להינות מהחיים?
בואי נהנה מהם יחד (מגיש לה טבעת)
קטי: להיות כאילו זוג?
אדם:נעבור שלב. נגור יחד.
קטי: כל כך פשוט?
פורטונה: פשוט כמו משחק ילדים.
קטי: אני לא יכולה.
פורטונה: את פוחדת
קטי: אני עובדת
אדם: צאי לחופש
פורטונה: את צריכה חופש
אדם: ניסע רחוק מפה. ננתק את הטלפונים. אף אחד לא יוכל להפריע
לנו. רק את ואני.
פורטונה: ואין סוף של אלטרנטיבות.
קטי: רחוק? והבדיקות, התרופות / פורטונה: האימונים.
קטי: האימונים שלך.
אדם: אני יכול להתאמן בכל מקום. את איתי
קטי: זה מטורף
אדם: ובגלל זה לונה לא היתה מסרבת.
פורטונה: המשחק התחיל, ויש לו חוקים משלו, אבל חוקים נועדו כדי
להישבר, או לפחות כדי לנסות לשבור אותם (למישהו בקהל) חשוב על
הפעם ההיא שניסית להיות ספונטני ומקורי. אתה חושב עליה? אני
הייתי שם. אולי גם כיונתי אותך.
הם מציגים תמונות מחיי-נישואין. בהתחלה פורטונה "מביים" אותם.
אחר-כך הוא משאיר אותם לשחק לבד.
מערכה שנייה
תמונה 1
הזוג: (מבחוץ) שלום.
אדם: תיכנסו בבקשה... (נכנסים. הבעל מציג בקבוק יין)
אישה: הבאנו יין.
אדם: תודה רבה. אני בן, וזאת ארוסתי לונה. אנחנו מאוד שמחים
שבאתם. עברנו רק אתמול - עוד לא מכירים אף אחד בשכונה.
אישה: נחמד מצדכם להזמין אותנו. בתור ועד-הבית. חשוב לנו להכיר
את הדיירים החדשים.
קטי: שבו. (אדם מביט בה באי-שביעות רצון) מה?
אדם: (בשקט) אין קפה על השולחן.
קטי: מה?
אדם: אין קפה על השולחן!
קטי: אתה צודק. אני טעיתי... אני הולכת להביא. (יוצאת)
אדם: (לבעל) אתה מתאמן?
בעל:אני מאוד עסוק.
אדם: במה אתה עוסק?
בעל: נדל"ן.
אדם: אני אומר, טוב שיש מי שמביא את הכסף הביתה, שיהיה לה מה
לשרוף בשופינג.
בעל: אישתי עובדת קשה: היא מורה. וגם אימא במשרה מלאה. (לונה
נכנסת עם קפה)
אישה: (ללונה) נוכל להחליף מתכונים
אדם: לונה לא יודעת לבשל, ספרי להם לונה, אפילו חביתה היא
מקלקלת. (צוחקים) מה העניין נסיכה? למה את לא באה לשבת ליד
אבא? (מתישבת לידו. רגע מבוכה) תתכבדו,
אישה: (לבעלה) אנחנו בדיאטה.
אדם: אתם לא רוצים להעליב את לונה, נכון? (הם מסכימים ללגימה)
היום היא הייתה ממש ילדה טובה. לונה יודעת שאבא אוהב אותה,
נכון מותק? (פאוזה)
בעל: הקפה מצויין.
אישה: כן, והדירה מאוד...
בעל: מרווחת.
אישה: מרווחת, כן. באמת נחמד מאוד (פאוזה)
בעל: הבנו שאתה רץ.
אדם: אני אצן.
בעל: ברמה לאומית, או...
אדם: גם. (פאוזה ארוכה)
אישה: צריך להיות מאוד מעניין. בטח חלמת על זה מגיל צעיר
קטי: ואני אהיה כוכבת קולנוע
אדם: שקט, מותק. מדברים על אבא עכשיו (אל אישה): כן
קטי: (קוטעת אותו) כמו מרילין מונרו.
אדם: לונה, אולי כדאי שנשכיב אותך לישון
אישה: טוב. (מחליפה מבטים עם בעלה) אז...
בעל: אנחנו מוכרחים לזוז.
אישה: הבייבי-סיטר.
בעל: אז יופי. (קמים) שיהיה לכם / רק טוב. אישה: שיהיו
הרבה...
הזוג: שנים מאושרות
בעל: כאלה/ אישה: יחד
בעל: (מתקן) יחד.
אישה: ואם תצטרכו משהו...
בעל: אנחנו במרחק של דלת.
אדם: תודה.
אישה: מתי שתרצו.
קטי: להתראות.
כולם: ביי-ביי. (הזוג יוצא)
אדם: מה כבר ביקשתי? למה את לא יכולה לעשות דבר אחד כמו
שצריך?
קטי: מה עשיתי?
אדם: עושה לי בושות לפני אנשים. נקי פה.
קטי: לא.
אדם: מה זה?
קטי: נקה אתה.
אדם: חכי תראי מה אני אעשה לך... (מתכתשים, מתגופפים, צוחקים
באינטימיות)
קטי מזמינה את אדם לרקוד. הוא מסרב. פורטונהה נכנס ומזמין את
אדם לרקוד, הוא נענה לו. פורטונה מצרף את קטי לריקוד. הם
רוקדים בלי לגעת זה בזו. כשהם יגעו, הריקוד ישבר.
תמונה 2
הדירה של ויטה. ויקטור נכנס
ויקטור: היי יפיפיה. אני מוכרח להתקלח. (יוצא. מבחוץ) מה את
לובשת?
ויטה: את החולצה שלך.
ויקטור: להערב. (נכנס) מה את לובשת לערב?
ויטה: אנחנו יוצאים?
ויקטור: מצחיקה. (נושק לה) אמרתי לך, אנחנו נפגשים עם הפרסומאי
ואשתו.
ויטה: לא אמרת.
ויקטור: קבעתי את הפגישה הזאת לפני שבועיים. שאלתי אותך, ואמרת
שאת באה.
ויטה: לא זוכרת. טוב, זה לא משנה כי לא בא לי על זה. עשינו את
זה כבר בשבוע שעבר.
ויקטור: ויטה, הסברתי לך כמה המיזוג הזה חשוב לי. החברה שלי
חייבת ספונסר, ואם אני לא חותם עם הבחור הזה הערב, מישהו אחר
יקח אותו.
ויטה: אז לך. מה אתה רוצה ממני?
ויקטור: כי החלטנו, על ארוחת-ערב עם בנות-זוג.
ויטה: אדון מנכ"ל חברה גדולה, את ההחלטות שלך תשאיר במשרד. אף
אחד עוד לא התחתן איתך. מה שלא בא לי אני לא עושה.
ויקטור: זה לא עובד ככה. אם אנחנו יחד, אז יש גם קטעים כאלה
שאני צריך אותך. את ילדה גדולה ויטה, אני לא צריך להסביר לך
שאנשים בוגרים לא עושים רק מה שבא להם.
ויטה: אנשים בוגרים כמוך.
ויקטור: בדיוק.
ויטה: טוב, לא משרת אותי כלום הפרסומאי הזה שלך, והוא בטח לא
ישעשע אותי.
ויקטור: מה לגבי להיות איתי? זה לא משרת אותך? אני לא יכול
לקחת בת-זוג אחת למיטה, ואחת אחרת להראות לאימא שלי (פאוזה)
אולי זה לא מתאים לנו.
ויטה: מה אתה כל-כך דרמטי? אני לא האיש הרע, להיפך, אני מצילה
אותך.
ויקטור: על מה את מדברת? עסקה שחשובה לי עומדת להתפוצץ. מצילה
אותי ממה?
ויטה: מעצמך. מהחברה שלך. אני משטרת הכיף בחיים המרובעים שלך.
ויקטור: אני לא עוד מקרה סעד שלך, ויטה, ואת לא האבירה בחלוק
הלבן. אני לא צריך שיגידו לי איך לחיות. אני חי טוב מאוד, ואני
אוהב את מה שאני עושה.
ויטה: לא מתאים לך מה שאתה עושה.
ויקטור: את בכלל יודעת מה אני עושה?
ויטה: אתה מחשבן.
ויקטור: מה זה מחשבן?
ויטה: זה איש של מחשבים.
ויקטור: ואת חושבת שמחשבן לא מתאים לי?
ויטה: אני חושבת שיכולת להיות גנן מצוין.
ויקטור: באמת?
ויטה: היית יכול להיות כל מה שאתה רוצה מצוין.
ויקטור: פעם רציתי להיות דייג.
ויטה: דייג?
ויקטור: על חוף של כפר קטן ופרובינציאלי בסקוטלנד.
ויטה: במעיל גשם צהוב...
ויקטור: מגפי גומי שחורים...
ויטה: סקסי.
ויקטור: לא לעשות שום-דבר חוץ מלהריח את הים.
ויטה: ולהקשיב לפטפוטי הדגים. (רגע) אתה כבר דייג מצויין.
עכשיו אנחנו נלך, ואתה תעלה בחכה שלך דג פרסומאי שמן.
ויקטור: לי דווקא מתחשק להעלות משהו אחר בחכה שלי. אולי נאחר
קצת?
ויטה: מה פתאום. צריך ללכת, למזג דברים. קום, החברה המסכנה שלך
לא תחזיק מעמד. (ויקטור יוצא) תזדרז, אני צריכה לחפוף.
ויקטור: (מבחוץ) אנחנו נהמם אותם, נכון יפיפיה?
ויטה: אתה תהמם אותם. אני אזמין אותם למסיבת יום-ההולדת הבאה
שלי.
ריקוד אנלוגי לריקוד הקודם של השלושה. רק ללא מוירה, וללא החסך
בנגיעות.
תמונה 3
גברת: (נכנסת מתוך הדירה) טוב, לא מצאתי שום דבר בדירה שיכול
לסכן חולה במצבו. אני לא רואה למה חשוב שהוא יתפנה.
אדם: (ממלמל) עשרים שניות הפרש... שישים ניצחונות בשלושים
יום.
גברת: מה הוא עושה?
קטי: המרוץ האחרון גמר אותו. מאז הוא כל הזמן ככה - סופר.
אדם: הוא מתקרב לקו הסיום... הקהל קם על רגליו... הוא מנצח!!!
גברת: הוא לוקח משהו?
קטי: את חושבת שהוא צריך?
גברת: אנחנו לא מבצעים אבחנות למקרים נוירולוגים, ולא לוקחים
על עצמנו אחריות פרמקולוגית. למה את חושבת שיהיה לו יותר טוב
אצלנו?
קטי: לי יהיה יותר טוב. אני לא יכולה לטפל בו יותר. תביני, אני
שחקנית. בקרוב כוכבת גדולה, אני לא יכולה להרשות לעצמי להסתובב
איתו בחוגים שלו. זה עניין של סדר עדיפויות.
גברת: אנחנו לא מקבלים כל-אחד, ובטח שלא רק על-מנת להקל על
המשפחה, (קמה ללכת) יש מספיק מוסדות אחרים שישמחו לקבל אותו...
אדם: ...והוא זוכה במדליית כסף!
קטי: חבל לי רק על הכסף.
גברת: איזה כסף?
קטי: קצבה שנתית מאיזה דוד עשיר. אני מפסידה הרבה כשאני מוותרת
על המפגר הזה.
גברת: אנחנו כן מקבלים אנשים עם בעיות תקשורת חמורות.
קטי: בן מתקשר כמו כלב בלי זנב.
גברת: (אל אדם) מר...
קטי: ג'ונסון.
גברת: מר בן ג'ונסון, אתה נראה בחור נחמד.
קטי: תצטרכי לדבר יותר לאט.
גברת: תרצה לבוא איתי לבקר בבית-ההבראה שלי.
קטי: אולי יעזור אם תתקרבי קצת. הוא לא נושך (גברת מתקרבת)
אדם: אישה יפה...
גברת: תודה.
אדם: עיניים טובות...
גברת: (נבוכה) באמת.
אדם: רגליים... (מרים את חצאיתה)
גברת: הו לא! (מתרחקת ממנו במהירות. הוא מתחיל לרוץ אחריה,
כשהוא מזמזמם את 'רוקי' קטי: אל תבהלי גברת, הוא רק משחק איתך
קצת... (גברת מצליחה להגיע לדלת, ולצאת, היא קוראת אחריה) אז
מתי אתם לוקחים אותו? (אדם מתיישב מתנשף. קטי מלטפת את ראשו.
הם שקטים) אתה עייף? יש לך חום (נכנס פורטונה) מתי פעם אחרונה
היית באימון?
אדם: (פאוזה) אני... הפסקתי עם האימונים. התפטרתי.
קטי: מה פתאום עשית דבר כזה?!
אדם: לא מתאים לי יותר. זה לא עושה לי טוב.
קטי: אתה חייב את האימונים האלה בשביל - הכושר שלך.
אדם: לא איכפת לי הכושר שלי. אני אמשיך בלי. לא רוצה לחיות ככה
יותר. אני רוצה לנוח.
קטי: אתה לא יודע מה אתה אומר (רגע) אתה בכלל יודע מה אתה
אומר? מחר חוזרים הביתה.
אדם: אני לא הולך לשום מקום.
קטי: אתה תשאיר אותי לבד. איך אתה לא משתף אותי בדבר כזה?
אדם: זה עניין שלי.
קטי: זה עניין של שנינו עכשיו. התחלנו בזה ביחד. אנחנו גרים
יחד. היית צריך לספר לי. אני לא מסתירה ממך כלום (הנייד שלה
מלצל. קטי עונה) כן...
פורטונה: ערב טוב, קטי?
קטי: כן, זאת קטי.
אדם: מה את עושה? הסכמנו לא לענות לטלפונים.
קטי: וזה חופש בעיניך?!
אדם: אנחנו לא צריכים אף אחד. רק אני ואת, זוכרת? תני לי את זה
(חוטף את המכשיר ומקשיב)
פורטונה: (כמדבר אל קטי) מדברים מהמרפאה הגניקולוגית. תוצאות
הבדיקות שלך הגיעו, ואת מוזמנת לקבוע תור להפלה כבר שבוע הבא.
תודה ולהתראות (אדם מניח למכשיר)
קטי: מי זה היה?
אדם: בעל-הבית. להזכיר לשלם את שכר-הדירה. אני לא חוזר. אני
שלם עם ההחלטה שלי. פעם ראשונה שאני חי בלי חרטות. חשבתי
שתביני אותי. את יכולה לחזור בעצמך אם את רוצה. (יוצא)
קטי: אני נשארת.
תמונה 4
אדם נכנס מחדר-השינה. סימני חולי נכרים בו. קטי קוראת. ממשיכה
לקרוא גם כשאדם פונה אליה
אדם: אני רעב.
קטי: תכין לך - אתה לא חולה.
אדם: אין כלום במקרר.
קטי: תזמין פיצה.
אדם: אבל בוקר.
קטי: כבר צהריים. ישנת כל הבוקר.
אדם: (מופתע) באמת ישנתי. (מקרב לאפה קרטון חלב) זה לא
מקולקל?
קטי: תזרוק.
אדם: למה לא קנית אתמול?
קטי: למה אתה לא? (פאוזה)
אדם: אם הייתי חולה, היית מטפלת בי?
קטי: אם הייתי אחות (פאוזה)
אדם: הזמנת מישהו היום?
קטי: לא. היום תורך.
אדם: נכון. (פאוזה) אולי נצא?
קטי: אין לי כוח.
אדם: אז מה את רוצה לעשות? (קטי מושכת בכתפיה. הוא מציק לה)
קטי: אני קוראת
אדם: את משעממת
קטי: טוב, אתה הרי כל כך מרתק שבלתי אפשרי להדביק אותך!
אדם: זה היה ריב?
קטי: מה? לא. לא יודעת.
אדם: אולי נריב?
קטי: בשביל מה זה טוב?
אדם: בשביל העניין.
קטי: לא מעונינת.
אדם: אפשר ללכת ליועץ.
קטי: ומה תגיד לו?
אדם: שאת לא מבשלת לי.
קטי: שאתה סתם מפונק.
אדם: את מבזבזת.
קטי: אתה בכלל לא עובד.
אדם: זה יכול לעבוד.
תמונה 5
יועץ: (רושם) אז אני מבין שכרגע אתה מובטל...
קטי: כן.
יועץ: ואת, לונה?
קטי: שחקנית.
יועץ: אז אם כך אתם חיים מ...
קטי: מכלום כמעט בעצם. אין לנו כלום. קשה מאוד היום לשחקנית
מתחילה.
יועץ: אני בטוח שזה זמני. (הוא לא מאמין בזה) טוב, זה מקרה
נפוץ מאוד - משבר כלכלי תמיד יכול לאיים על החיים המשותפים.
אדם: מה נפוץ? אנחנו מקרה מאוד מיוחד. תרשום שם.
יועץ: אין ספק. לכם יש את העולם הפנימי העשיר שלכם. חשבתם
להיפרד?
אדם: כן / קטי: לא.
יועץ: חילוקי-דעות. גם הם שכיחים מאוד בשלב זה של
מערכת-היחסים. בואו נדבר על הריב האחרון שלכם. בן? (אין תגובה)
טוב, בואו נשחק משחק קטן. בן, נגיד שיכולת לחזור ליום בו פגשת
את לונה
אדם: כן
יועץ: איפה זה היה
אדם וקטי יחד: מסיבה
יועץ: יופי. בואו נחזור יחד למסיבה הזאת. (אולי הוא אפילו
מביים אותם) אתה רואה מולך את לונה. מה הדבר הראשון שקופץ לך
לראש?
אדם: למען האמת. אני לא יודע מה עבר לי בראש שנגשתי אליה, היא
אפילו לא משכה אותי בכלל
קטי: מה? אתה לא מתבייש...
יועץ: רק רגע לונה, זה רק משחק. ועכשיו תורך, מה את זוכרת
מאותו ערב? (פאוזה)
קטי: מהערב הראשוון שנפגשנו הוא שיקר לי
יועץ: למה את מתכוונת?
קטי: גם הריב האחרון שלנו בעצם היה מבוסס על שקר גדול.
אדם: בעצם, אין לנו צורך בזה (קם) בואי לונה.
יועץ: משהו מפריע לך, בן?
קטי: אני רוצה לדבר.
אדם: אני רוצה ללכת.
יועץ: ואני, הייתי רוצה לשמוע את לונה עכשיו.
קטי: לפני כמה ימים היה לנו ויכוח.
יועץ: אני מקשיב. (אדם מתיישב)
קטי: זה בעצם קרה, כשבן הודיע לי שהפסיק לעבוד.
יועץ: (לאדם) במה עסקת?
קטי: הוא אצן, במקצועו. הוא צריך ללכת לאימונים באופן קבוע,
כדי לשמור על הכושר.
אדם: טוב, די לונה.
יועץ: מה הבעיה, בן?
אדם: אני לא מדבר אתך.
יועץ: אז דבר אליה.
אדם: נדבר על זה בבית.
יועץ: אנחנו פה כדי לשאול אחד את השני שאלות שלא תשאלו בבית.
קטי: לי יש שאלה לבן.
אדם: לא מדברים על זה.
יועץ: אפשר לדבר פה על הכול.
אדם: תשתוק. קטי אל תתחילי. את עלולה להצטער.
יועץ: אם זה חשוב לך , את יכולה לשאול.
קטי:למה אתה עושה את זה? אתה לא יודע מה זה עושה לי לראות אותך
ככה.
אדם: אני מוכרח למתוח את הגבול פה. זאת החלטה שלי, ואת לא
מתערבת - זה הסידור. כמו שאני לא מתערב בהחלטה שלך לא להיות
אימא.
קטי: מה?! לא אמרתי.
אדם: אף פעם לא ממש דיברנו על זה, ואולי את לא יודעת, אבל אני
הייתי נותן הכל בשביל ילד משלי. אם זה היה תלוי בי הייתי רוצה
משפחה: אבא, אמא וילד. כל החבילה. את יודעת, להשאיר אחרי משהו
או מישהו. כבר למדתי להשלים עם זה, שלי זה לא יקרה. אבל אני לא
מוכן לראות איך את מוותרת בכזאת קלות... כשאת יכולה לתת חיים
חדשים.
קטי: אתה חושב שזה כל-כך פשוט לשחק באימא ואבא?
אדם: בטח שלא קל כמו לשחק ברופאה וחולה.
קטי: אתה לא צריך לעשות את זה.
אדם: אם כבר אנחנו פותחים דברים אדון יועץ, אולי תהיה מוכן
לשתף אותי, מה אומרים שם אצלכם על אישה שמעדיפה להעמיד קריירה
על-פני צאצאים? זה לא מצביע על איזו נכות רגשית? אם היא לא
מסוגלת להעניק אהבה למישהו אחר מלבד לעצמה?
קטי: (קמה) טוב, מספיק. אפשר ללכת הביתה עכשיו.
אדם: עוד לא התחלתי.
קטי: אני גמרתי. (יוצאת)
פורטונה: (כמנחה שעשועון) טוב שחזרתם, המופע עומד להגיע לשיאו.
איזו התרגשות כאן לקראת השלב הבא של המשחק. כולם יודעים מהו?
(סאונד של קהל נלהב:) "שלב הגלגל"! בשלב זה, אתם נכנסים
לתמונה. כן, כן. לכל אחד ואחד מכם המחזיק בידו כרטיס יש סיכוי
להיבחר ולעלות לבמה כדי להשתתף ולזכות. והערב בר-המזל הוא...
(שולף מכובעו סרט אדום) בעל הכרטיס האדום. מי מחזיק בידו
בכרטיס אדום?
קטי (מתוך הקהל) : זה הוא! הוא כאן!
פורטונה: עלה לבמה אדוני. (קטי מעלה את אדם לבמה בעל-כורחו) מה
שמך ?
אדם: אדם.
פורטונה: ואת חווה? (צחוק קהל) ומה אתה עושה בחייך, אדם?
אדם: אני סופר (סאונד קהל מאוכזב: אווו...)
פורטונה: לא נורא. כי הערב אתה יכול לשנות את גורלך. סובב את
הגלגל אדם (מסובב) ספר לו במה הוא זכה
קריין: זכית בחבילת חיים חדשה הכוללת - גוף חדש, צעיר ובריא,
יחידת השכלה מרשימה בתחומים המבוקשים, ותוספת מיוחדת - חבילת
חברים איכותית ומשובחת (ויקטור וויטה מצטרפים לשיר: )
למה אתה? זה לא עניין של בחירה. מובן שיכולת לנהוג קצת שונה
כמות הדמעות בעולם היא קבועה. עכשיו, מסתבר, זה מאוד
משנה
וצריך לחלק כמות שונה של דמעות: הכל צפוי, אך הרשות נתונה:
לאחד קצת יותר לשני קצת פחות. ידו של מי לבסוף עליונה.
את הכניסה שלך פספסת
הגלגל הענק בוודאי
מסתובב עוד סיבוב אחרון
ורגע, אולי, ובטח יכולת- נכון.
תמונה 6
חושך. אדם נכנס ומתחיל לארוז. קטי מתעוררת מדליקה את האור.
פורטונה יושב עם המחזה בידו בפינת החדר כ"לחשן" זורק רפליקות
לקטי. (כתב נטוי)
אדם: (קטי לוקחת ממנו את התיק) אני צריך ללכת.
קטי: אל תלך/ לאן אתה הולך?
פורטונה: (המחזה בידיו, וכל פעם קצת לפני. כאילו עוזר עם
הטקסט) לאן אתה הולך
אדם: אני עוזב אותך. זה נגמר.
קטי: זה לא נגמר. אתה לא יכול להחליט סתם ככה.
אדם: זה לא סתם ככה. זה נגמר כי רבנו.
קטי: אבל לא רבנו. אנחנו לא באמת רבנו. אתה הלכת כאילו, ועכשיו
אתה חזרת. עכשיו/ תורך. פורטונה: מה אתה רוצה לעשות?
קטי: רוצה שנשלים? (מנסה לנשק אותו)
אדם: (דוחף אותה) שתית. למה שתית?
קטי: למה לא חזרת הביתה / דאגתי לך. פורטונה: נורא דאגנו.
אדם: את פתטית. מתקרבת לשלושים, ועדין חוזרת ונכנסת
למערכות-יחסים שאת יודעת בוודאות שתצאי מהן נפגעת. את חוזרת על
הסרט של עצמך, אני רק/ משתף פעולה. אני זורק אותך כי זה כתוב
לך בתסריט.
קטי: אני משנה את התסריט. אתה לא תעזוב אותי (לעצמה) חכה שויטה
תבוא, והכל יסתדר...
אדם: קראת לה לכאן? היית חייבת לשבור את הכל?! בסדר, אין
מנצחים. אני הולך.
קטי: נסה לצאת ואני הורגת אותך (פה גם פורטונה יכול להיראות
מופתע).
אדם: את מה?
קטי: נגיד שיש לי כזה תסביך הרס-עצמי, וכרגיל נכנסתי למערכת
יחסים עם בחור שאני יודעת שאין סיכוי שיישאר, אבל עכשיו כשהוא
רוצה לעזוב אני משתכרת, ואני משתגעת ואני רוצחת אותו. זהו. לא
עוזבים אותי יותר...
אדם: את רוצה להרוג אותי?
קטי: אני רוצה שתשחק איתי. (אדם מניד בראשו, ופונה לצאת. היא
ממהרת לעבר בקבוק שעמד על הרצפה, ומתחילה לשתות ממנו. הוא חוזר
פנימה כדי לעצור אותה)
אדם: די, תפסיקי. מה את עושה? בואי... נשלים (מתקרב לחבק אותה.
היא חונקת אותו)
אדם: את... חונקת אותי... (משתתק. קטי קופאת. פורטונה מכניס את
ויקטור וויטה ויוצא)
ויטה: קטי? הדלת הייתה פתוחה...
קטי: אני אשמה. בגללי... אני הרגתי אותו.
ויטה: מה את ממלמלת? קטי, תסתכלי עלי. איפה...
ויקטור: אדם! מה אתה עושה על הרצפה? קום לפני שתחטוף משהו (אדם
קם)
ויטה: איזה חוסר-אחריות מצד שניכם. איש חולה בלי מעקב רפואי ,
ואישה בהריון שמסריחה מאלכוהול..
ויקטור: אף אחד לא ידע מה איתכם. שני אנשים מבוגרים נעלמים
ככה. מה קרה לכם?
אדם: זה סתם... אנחנו סתם... שיחקנו.
קטי: (לעצמה) אני הרגתי אותו... אני צריכה...
ויטה: את צריכה להקיא?
קטי: לישון. (מתמוטטת)
ויטה: גם זה חלק מהמשחק שלכם?
ויקטור: (לויטה) קחי את הדברים שלו. (לאדם) אתה ישן אצלנו.
תמונה 7
מחלקת אישפוז בבית-חולים.
קטי: אני לאדם. הבאתי את התיק שלו.
רופא: אני חושש שזאת דלקת-ריאות.
קטי: הוא הפסיק לקחת את הקוקטייל בשבועות האחרונים.
רופא: אני מבין. האחיות סיפרו שכל הלילה הוא מלמל משהו לגבי
נצחון בתחרות. כנראה החום הגבוה. את לונה? (היא מהנהנת) הוא
קרא בשמך.
קטי: תודה ד"ר. (נפרדת ממנו, ונכנסת לחדר. לאדם) חשבתי עליך.
אדם: באמת?
קטי: על כל מה שאמרת.
אדם: באמת מגיעה לך התנצלות.
קטי: יותר מדי דרמה לסגור איתה מחזה.
אדם: נשכתב אותו .
יחד: ביחד.
אדם: תתחילי את.
קטי: אפשר, שלא הלכנו ליועץ.
אדם: כי בכלל לא רבנו.
קטי: מה פתאום? רק אתמול בערב עוד ישבנו שנינו בדירה שלנו.
אדם: דיברנו ניטשה.
קטי: ואני רציתי להגיד...
אדם: היה לי טוב אתך.
קטי: היה לי טוב אתך. נגיד גם שאמרת לי שאתה אוהב אותי.
אדם: אבל אני באמת אוהב אותך.
קטי: וחיבקתי אותך...
אדם: וחיבקתי אותך כל הלילה.
קטי: נגיד שהיום , כשהתעוררנו, הכנתי לשנינו ארוחת-בוקר.
אדם: אבל לא היה קפה.
קטי: למה לא קנית חלב? אחר-כך אני הלכתי לצילומים.
אדם: ואני?
קטי: אתה לא התפטרת.
אדם: אני הייתי בתחרות.
קטי: בדיוק. לפני שעה חזרתי מהעבודה, אבל אתה עוד לא היית
בבית. אז התקשרתי למאמן שלך, והוא אמר לי לבוא לבית-החולים,
שאתה כאן.
אדם: למה אני כאן?
קטי: נפצעת בתחרות.
אדם: קשה?
קטי: נשברה לך צלע וניקבה את הריאה. אפשר למות מזה.
אדם: חתיכת תפקיד סידרתי לך. את בטח מצטערת שפגשת אותי בכלל.
הצעתי לך חיים חדשים. עכשיו אני משאיר אותך לבד.
קטי: אני לא מצטערת. ואני גם לא לבד. נגיד שלא סיפרתי לך,
ושאני בהריון.
אדם: את באמת בהריון.
קטי: ואני אשמור עליו.
אדם: אפילו שהילד לא יכיר את אבא שלו?
קטי: אבא שלו היה אצן מצטיין.
אדם: אני אוהב את הסוף הזה.
פורטונה: גם אני.
מסך
