רעד בכל הגוף
קור ופחד
העיניים עצומות
או פקוחות
כבר אי אפשר להבחין
ומה שהיו פעם חיים
הולכים ונמוגים אל מעמקי השכחה
ואת מקומם תופסת שגרה
קשה, איומה
נוחה
מפחידה.

היית עושה מעשה
הופכת כסא
משנה משהו בריק הזה
אבל כבר עייפה
מעדיפה לנוח
אפילו שנייה
או שנה, או שנתיים
מתישהו זה יבער בך
הצורך לשנות
תחזרי להיות נחמדה-
מרגיעה את הסביבה
או אותך.
אבל אפילו את כבר לא מאמינה.
ובתוך הכלום נשארת שפויה,
אולי אפילו יותר מתמיד.
אבל השפויה הזאת כבויה,
כי אפילו עצב
אין בה כדי להרגיש.