יהודה בן-אל / תפוח |
היא שאלה
להכניס ולהוציא אנחנו תמיד עושים
אז למה לא כשאנחנו מחרבנים.
היא: זה מגעיל
אני: וכשאנחנו נושמים
זה לא אתו דבר
היא צועקת מהמטבח פותחת חלון
כשאני ממצמץ אני לא רואה
נוגס מהתפוח
וכשאני מדבר אני לא שומע
גם כשאתה מחרבן אתה מתפלסף
צוחקת היא לה, נושמת צינת שחר
מריח ניצחון
נו ברצינות וכשאנחנו מזדיינים
מה אנחנו עושים
זה אתה עושה טיפשון
אני רק שוכבת על הגב...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|