-בין כל הריסות האהבה שלנו
בינות לשברי חלומות-

עוד ישבנו אז על ספסל מעץ
מביטים על כל ההרס שעשינו.
גם מאות שקים,
לא יכילו את ההריסות שלנו.
וגם אם הרוח
תנשוב בחוזקה
היא לא תיקח את ההריסות שלנו.

ואת נמצאת, נוכחת,
אוחזת בידי,
ומנסה לקחת אותי איתך.
אבל אני נשאר
מאחור,
מביט בך מרחוק, כמו עיוור
הולכת.

ועכשיו
כשאת מלפני,

הלב שלי בוער מקנאה,
לראות אותך ככה יחפה,
בלי שום טיפה של כאב,
בלי שום דאגה שתציק לך בלב.

מסביב לכל שברי
הנשמות שלנו,
אני יושב וממיין אי אילו שלי
אי אילו שלך,
אבל איני מוצא
שלך,
ואת מלפני
הולכת למקום אחר
רחוק ממני
נקי.

עכשיו אני בוער מקנאה,
לראות אותך ככה יחפה,
בלי שום טיפה של כאב,
בלי שום דאגה שתציק לך בלב.

וכמה שתגידי לי לבוא
למצוא מקום של אושר וכבוד
אני פה נשאר,
והלב שלי בוער
הלב שלי בוער...

הלב שלי בוער מקנאה,
לראות אותך ככה יחפה,
בלי שום טיפה של כאב,
בלי שום דאגה שתציק לך בלב.


(בקרוב כנראה, יעלה גם הלחן שלו)