אינני רואה
את המיטות החשופות.
אינני שועה
לתמונות הטרופות.
לשבע השיבולים השדופות
בראי הנבואה.

אינני טועמת
מן המליחות המפעמת
בקריצת הבלילה.
הנחש השיל את הקללה.

אינני שומעת
את הזמן הצווח.
את הבלתי נמנע ההולם בעור התוף.
אינני גומעת
את התו הרווח.
את הצעקה שהחושך עוד ישטוף.

אינני מריחה
את אפר ההוכחה.
התינוק בתיבת העטרן
נעלם מאפי התתרן.

אינני לוטפת
את השחר הלח.
אמונתי הרופפת
בעצמה מצטרפת
למגע שצלח
את התופת.

כשאבד לי ראשי
לא ברחתי.
וכל שצרכתי
היה חוש ששי.