קליאופטרה בראון / שוליים |
עם גיטרה נבוכה
וקול מפוחד
שרים על המדרכה
במזג מיוחד
של קדרות מתוחה.
פניו הם סיפור
על בושה מפוייסת.
קמטי העיניים הם איפור
לשלווה מהוססת.
להשתוקקות מכונסת.
איש וגיטרה נוגה
יחד על המדרכה
בחיבוק של ערגה.
והשמש בוכה.
אצבעות ארוכות ומלוכלכות
מלטפות מיתרים
בחיבה עדינה.
נמלטות מחורף של רוחות,
ממבטים קרירים,
מתרומות של צינה.
והצלילים אופים תמונה
בצבעים חיוורים.
במכחול קצר.
חופרים בנפש הטמונה
בגופות העוברים.
ואף אחד לא נעצר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|