מגוון עורות השיל הרוח
הנושב על מדורת רוחי
המטיר משקע כאב כבד
נטע ניצן ענווה
הטיל עולו על שפיותי
פרח למשמע אהבה
עוד זוכר, לא מכבר, גדשו עננים
נמנעו מלזנוח קוציהן של בריות
יועדה לנשב ברכות של שקיעה
זאת הסערה
שאיבדה את עינה,
הזורעת שדים בבקבוק על שדות ים השלווה
גועשת הולמת מציתה רגשות
שכובשים כמנת יתר את מלאכת חושיי
מסמאים את עניי אין אמת ואין שקר
מציירים דמיוני על בד החיים
צובעים חששות על פחדים
ושוקטים עם חותם על חייי
מגוון עורות השילה נפשי
לעולם לא הושלו בעתם
והנה ענני שוב גדושים
והזמן להמטיר כאביי
עוד יום, עוד נצח,
עוד לא? |
