ושוב פוסעת בדרך החשוכה
גם הלילה שום דבר לא השתנה
מקשיבה למנגינת העלים הנשברים
לקול נקישות מגפיי על המדרכה הלחה
שוב חולפת על פני ספסל העץ הדהוי
עוד כמה מטרים ושוב יפתיע אותי חתלתול
ומהפח הירוק בפינה תעלה אותה הצחנה
הכל נשאר אותו הדבר
קצת עצוב לי עכשיו, מופתעת מן ההרגשה
מסתכלת סביב ושוב הכל ריק מדי, שקט מדי
נעצרת
סורקת את הרחוב העטוף בחשיכה הסתווית
ונזכרת
נזכרת מבלי להרגיש במערבולת המילים הסוחפת
שליוותה את מנגינת העלים
שבתוכה אבדה לנו הדרך.
ובמילים שרציתי להגיד מה בכלל רציתי
לא, לא הייתי מסוגלת
ישבנו על ספסל העץ
אתה מדבר אני שותקת
המשכנו בדרכנו אני צעד או שניים קדימה ממך
מילותיך רודפות אחרי בחשיכה
בכל כך הרבה משפטים הייתי צריך לקנות אותך - צעקת
ורק במשפט אחד אני מאבד אותך - לחשת
אבודה בסבך מילותיך לבד המשכתי הביתה
קצת עצוב לי עכשיו, מופתעת מן ההרגשה
ממשיכה ללכת בדרך החשוכה
נאחזת בקול מנגינה מוכרת של העלים הנשברים
מנקישות מגפיי על המדרכה הלחה
והכל ריק מדי, שקט מדי.
|
