שיר שדות / תחינה להדלקת נרות |
אהובי, הן כבדתי הבית
והצעתי מיטתי ופרשתי מפה
ונרות על שולחן. למה
לא שמעתי אותך נוקש?
דאגתי, ובין השמשות
הזמן עצר. השלכתי
אבן קטנה על השמש
וזו התנפצה ושטפה אותי באלפי רסיסים.
ברגעים שמחים של אהבה
ניסיתי להקפיא את נעוריי,
ברחתי, הסתובבתי שעות בשוק,
קונה את המאכלים האהובים עליך
בחוסר קול אני יושבת עכשיו
וממתינה לך, פושטת את כתנתי
ואוספת
לתוכה את כל הזהרורים.
רפאה נפשי כי חוטאתי לך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|