סליחה שאני קשה;
וירדו השמיים ממעל
ואלגום כוס מים בתרופה,
עיניים נפקחות בדאגה
את כבר ישנה
לא אדע את צבע המים
ולא מרקם אדוות נימול בשרטוטי הסלע
[הים, אבי, רחוק הוא]
וגם אהבה לא ידעתי
שאפשר לה להוסיף ולחיות
גם אחרי הבורות
וסליחה שגופי קשה
אלו רק הלילות של חורף לא-נגמר,
של שירת שוברט
ופסים בענן,
שעשו את כל הרך של גופי
למגדל עם חומה וזקיף
עיניים צופיות במתח,
לחיים חרושות תלמים
נוצצות בלחלוחית (שכמו עינייך)
ניבטות בחלל,
את מבקשת:
"בי תבטח"
וסיוטי הלילה של הכדורים הפסיכיאטריים
(שאת טעמם, לא אדע)
העצבים המתוחים כמו מיתרי הפסנתר,
יחלפו עת הכוכבים ירחקו.
וחג של עצמאות בשאון פצצות נוקש,
יחלוף עם הרעה של היום הזה
וקרן שמש בעינייך,
וחיוך ישכון
חג עצמאות 07, רמת גן |
