ענת נצרתי / כוחו של צליל |
כלוא הרוח
לוחש בחרישיות,
בעוד עיני דומעות.
מתחזקת יללת הרוח
ודמעותיי המתחנפות בפני
מתייבשות,
מתביישות
בחוצפתן.
ובעוד הרוח
מתייפח,
מנפח את הוילון
בסערת נפשו,
מתגלגל צחוק קטן
מקצה הלשון
ומזכיר לי
שאני בעצם
מחויכת!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|