דולי תלמאי / עצובה |
מרכזת את כולי אל תוך אורו;
איך שהכל מתעמעם,
וכל הסביב מטשטש ונסגר,
על האור הקטן המסכן,
לאט לאט,
עד שרק הוא נותר לבדו,
ואז הוא מתפצל
לשני פנסים קטנים,
כעיני מלאכים,
ואותן עיניים
בוחנות את מהותי,
סקרניות -
לנהי שבי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|