וכשהתן קרא לי בלילות
הייתי בטוחה שזה אתה
וכשמצאתי אקדח על הרצפה
הייתי בטוחה שהדם שלך.
ובל"ג בעומר (ביומולדתי האחרון)
כשעשו מדורה לא רציתי לעזוב
רציתי להיכנס לתוכה
רציתי להפוך פייה
ולעוף אליך, שם מעבר להר
לעבור את שלושת הגמדים
את פיט פט וטו
ולירוק על כל אחד מהם
טפו טפו טפו
רציתי לטוס איתה.
רציתי לקנות לך מתנה.
פונצ'ו או משו לטיני אחר.
למרות שגם עם אולסטראס או כובע צמר היית בהחלט מסתדר.
רק אני רואה סימנים מסביבי
ותווים, המוני תווים שמציירים את הגיטרה שלך
שאני כל כך אוהבת. ובו בזמן מתעבת. אותך. אותה.
מה זאת האמביוולנטיות הזאת?
זוכרת ששאלת אותי את זה אז במסיבה
כולם דיברו בשפת הקודש ואני הרגשתי כמו ראש הממשלה
מרוב יחד ויחס ותשומת לב ואהבה
נהייתי מדונה, כמו בתולה.
וכשכולם מסביבי קיבלו רשיון נהיגה
אני הלכתי לרכוב על סוסים לקראתך
והפעם בשקט.
וכשאפסיק להגיד "כולם" תסכים לבוא אליי?

למרות שעברו 5 שנים החלטתי להעלות שירים מגיל 15...
בהתחלה פחדתי והם נראו לי מטופשים אבל... הייתי צריכה.