הוא היה הילד השקט שישב בצד
אף אחד לא הבין מה יש לו ביד
הוא היה הולך בסוף יום לאותו המקום
כולם חשבו הוא מוזר סתם חי בחלום
אך דבר לא הזיז לו, דבר לא שינה
בסוף יום תמיד שב לאותה הגינה
כלום לא היה שם רק חול ואבנים
כלום לא יצמח שם הם צחקו לו בפנים
הימים עברו העונות התחלפו
תקוותיו ומאמציו לעולם לא עייפו
היה זה לילה סוער במיוחד
הרוחות התעצמו והגשם ירד
כשהשחר עלה בוקר יום ראשון
הסתכל הנער לעבר החלון
מבעד לזגוגית נראה גבעול בודד
ששרד את איתני הטבע ונשאר עומד...