בשעת מותם של אחדים מאיתנו יש הקוראים:
"אלי, רק לא אני!"
רק לא אני, אחרי תלאות וסיפורים.
רק לא אני, אחרי משוכות וסופים.
רק לא אני, אחרי שירים המהללים צליבת אדם,
אם הקוראת לבנה לחזור,
עומדת למולו בוכייה, קוראת לו לחזור בדמות דבר מה גשמי.

בינינו, יש הבוכים בהתעטף עליהם החושך,
יש המדליקים נר גם באמצע יום.
אחדים מאיתנו, בשעת מותם יש מביניהם הקוראים לך, דמות נשגבת:
"אלי, הנך רב חסד ורב החסדים!"