קובי גורן / נגבה |
רוח מצטנפת.
גוון כה מוכר אותו אהב,
חום זהוב, ונגיעות אפור.
שלוחות שלוחות אל הוואדי נשפכות.
מעוק מדהים בלבו יוצר תעוקה.
שיפולי ההרים מרהיבים בענווה.
בעמדו במצפור רם מגבעות
מביט למרחק אל אדמת בן גוריון.
והוא בנעוריו, ילך אחריו במדבר
לא בחסד - כי בזכות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|