כאמור היינו הערב אצל הורי. ביתי ואני.
היו גם אחותי בעלה ושלושת הבנים.
כשעמדנו ליד פתח הדלת כולנו להיפרד, האחיין שם לב
שיש לו דבורה על המכנסיים.
"מאיפה נדבקה אלי הדבורה הזו?" הוא שאל.

שוחחתי על כך עם הבת שלי כשחזרנו רגלי הביתה.
היא לא נוסעת בשבת והיה נחמד ללכת ברגל ולשוחח
למרות השעה המאוחרת.

תוך כדי שהיא אומרת לי שזה מה שהוא אמר: מאיפה באה
לי הדבורה למכנסיים, אני מבינה משהו.
הבית היה סגור היה מזגן.
הדבורה הזו באה משום מקום. כלומר הייתה לה שליחות מסויימת.

לי יש שיג ושיח עם מעופפים למיניהם. אני יודעת שאלו
נשמות של יקירים שבאים לומר לי שלום.
אני בדרך כלל יודעת גם מי זה כל מעופף.

והנה עולה לי התמונה:
בת כיתה של האחיין הזה נפטרה מסרטן.
היא באה למסור דרישת שלום ולבשר על חתונה שתהיה השנה.
השנה העברית... לא השנה הלועזית.
ככה זה בראש שלי... זה ברור לי.

לאחיין הזה, שנולד ביום ההולדת של אבא שלי...
כלומר, אבא שלי קיבל מתנה ליום ההולדת שלו, נכד.
לאחיין זה יש חברה.
הם יצאו זמן רב, ונפרדו מפאת "קצרים בלוח החשמל".
לא מזמן שמעתי שהם חזרו להיות יחד.
אכן, הם שניהם באו להורים שלי.

והדבורה שזו נשמתה של חולת הסרטן שנפטרה,
באה לומר שהשנה תהיה חתונה, או אירוסין, או משהו כזה.

כששוחחתי עם הבת שלי על כך בלילה כשחזרנו הביתה
היא פחדה.
אני מאד אוהבת את הנושא הזה ביום או בלילה, לא חשוב.
היא לא. אותה זה מפחיד.

אז רק אמרתי לה,
תזכרי מה שאני אמרתי. אני אמרתי ראשונה שתהיה שמחה
השנה. וזו השנה העברית לא הלועזית כלומר תשס"ח.

אז זהו. עכשיו נותר לחכות ולראות.

דרך אגב, גיסתי ז"ל נפטרה גם היא מסרטן.
והיא הייתה מאד עוקצנית, דעתנית, כוחנית.
אז הדבר היחיד שאני מבקשת לתקן, שאולי הדבורה
הזו היא נישמתה של גיסתי ולא אותה בת כיתה של אחייני.
האחיין ואח שלי מאד קרובים זה לזה, כך שמעתי.
כי אני לא מעורה בכל היחסים שיש במשפחה הזו. שלנו.
אז לא אתפלא אם אכן זו הייתה גיסתי ז"ל.

ועכשיו לא נותר אלא לחכות ולראות, מתי תהיה הכרזת השימחה.
שניהם לומדים דרך אגב.
אבל זה לא אומר שלא יכולים כבר לתכנן.

היום 19.10 בעצם כבר 20.10.07 השעה  1.30 בלילה
זו עדותי שאם זה אכן יקרה, אני אמרתי עוד לפני שהם בכלל ידעו
על כך... חחח, אני ידעתי עוד לפני שבעלי השימחה יודעים.

אבל זה רגיל אצלי.

כך היה עם אווה מהעבודה הקודמת שלי.
אני ידעתי שהבת שלה בהריון, לפני שכולם ידעו.
ואווה לא סיפרה לאיש, בגלל שהייתה הפלה טבעית, אז לא רצו
בהריון שלאחרי ההפלה, לא רצו לספר לאיש. והנה אני באה
ומספרת לה.

ובהריון השני של אותה בת, הבת של אווה אפילו לא ידעה.
אבל אני באתי עם בשורה.
הסימן היה עץ קלמנטינות.

ואכן כעבור זמן הבת נוכחה שאכן היא בהריון.
אווה הזמינה אותי לבריתה למרות ששתינו לא עבדנו כבר
באותו המקום.
אווה הזמינה אותי מכוח המייצגת את אמא שלה, שבאה אלי בחלום.
והרגשתי את האימא של אווה כאילו היא בתוכי בנישמתי.

איזה ספורים מעניינים קרו לי. איך אני אוהבת את זה.

אז זהו, נראה אם צדקתי. ואם כן, כולם פה עדים שאני אמרתי
ראשונה.
אני ידעתי עוד לפני החתן והכלה, שהם אמורים להתחתן.

כך היה עם אח שלי גם.
הוא היה בסדנת מנהלים, מודעות עצמית כזו, לא ידעתי.
אבל חלמתי שהוא בבר מיצווה של עצמו.
וידעתי שהבר מיצווה בחלום מייצג את היציאה שלו למשהו.
חשיפה, השתתפות במשהו.
בקיצור ראיתי שהוא באיזה מקום...
השיחה נסבה על הכוחות שאלוהים נתן לי, והוא ביקש דוגמא
למשהו "שידעתי" ולא יכולתי לדעת.
אז אמרתי לו את החלום הזה... הוא שתק כבר לא ידע מה לומר.
כי הוא לא מאמין בדברים האלה.

גם אבא שלי לא.
אבל את הזבוב שהפריע לו בבית כנסת, הוא הצליח לסלק רק
בדיבור בלב איתו, בהכרה שזו גיסתי, כלתו ז"ל.
וכשהוא אמר לה בלב, שהוא יודע שהזבוב זו היא, הזבוב עף משם.

נפלאות דרכי אלוהים.

אז רק תזכרו שאני אמרתי ראשונה.