הזמנתי את הוריי לארוחת צהריים.
והצטרפו שני בנותיו של אח שלי, והחבר של הגדולה.
אבא שלי בא לפני כולם.
הוא אמר את שלו מאוד בנחרצות.
שזה לא ייתכן שהבת שלי הולכת ללמוד
ואני צריכה לשלם,
במקום שהיא תעזור בפרנסת הבית.
בגיל 19 אבא שלי היה צריך ללכת לעבוד
ולתת את הכסף לאמא שלו.
כשבאה חברה שלו לחפש אותו, אמרה לה האמא
שהוא לא יכול להיות עם החברה, כי הוא חייב
בפרנסת הבית. חד וחלק.
היא הייתה קשת יום ואבא שלי זוכר את זה טוב.
אף אחד מבני המשפחה לא יכול היה לעבוד
אחותו למדה, אמא עבדה בבית, אבא שלו כבר לא ראה
טוב, ולכן לא יכול היה לעבוד, היה צלם.
צלם טוב ומבוקש.
זמנים קשים היו אז.
ואני גיליתי פנינה חדשה.
פנינה שכבר לא נבהלת ממילים נחרצות חצובות בסלע.
פנינה שיודעת להכיל, להקשיב
ולדעת שהוא מדבר ממצוקתו שלו.
ופנינה שיודעת שהאבא הזה מדבר מאיכפתיות
איכפת לו עלי כי הוא רואה אותי בדרכי.
רק שאין לו את הכלים לדבר ברגישות הנכונה.
הוא מדבר חד וחלק, ותעשו מה שאתם רוצים.
הבת שלי מאד נלחצה, לא אמרה כלום.
הוא לא רצה גם להקשיב למה שיש לה לומר
וכשלא רוצים להקשיב היא לא אומרת. והיא הייתה
ממש במצוקה.
הוא גמר לדבר, ועזבנו את הנושא.
אחר כך כשכולם הלכו, היא שוב הייתה מאד במצוקה.
אני אמרתי שיש משהו בדבריו.
היא הלכה לחדרה ואני המשכתי לסדר.
אחרי שקצת הייתה שתיקה ניגשתי אליה לחדרה
ואז היא הצליחה לבטא את אשר על ליבה.
היא בהחלט מתכוננת לעבוד שם. אם הבית אמורה
לדעת איפה יש עבודה, ובכסף הזה היא רוצה לשלם
את שהותה במקום. סכום לא גדול, אבל כמה מאות שקלים.
ואחרי שאני הקשבתי לה בלי להפסיק, עם העיניים הגדולות
שלה, הפנים הבהירות, היא נשמעה כל כך בוגרת ויודעת
ומבינה ולא רוצה להיות נתמכת.
כל כך הוקל לה, אבן נגולה מליבה.
סבא, אבא שלי פשוט לא מקשיב. הוא אומר והולך.
אין אצלנו תרבות של שיחה.
עכשיו "גיליתי" את העניין.
אין תרבות של שיחה.
וזה נכון גם לגבי בנותיו של אח שלי.
הם ישבו גם החבר של הגדולה, ולא דיברו מילה.
אבא שלי החזיק את השיחה.
היה לא נוח.
אבל הוא הרגיע אותי שזה לא משהו שקשור אלי.
הם תמיד כאלה.
ואני מבינה שאח שלי גם הוא לא יודע בעצם לשוחח.
נורא חבל.
אנשים שאין להם תרבות שיחה, קשה להם לבטא את עצמם
ואנשים מרגישים על ידם לא משוחררים מספיק.
ואין מה לעשות.
אני כל כך שמחה שגיליתי אצלי פן חדש.
פן של הכלה את דבריו של אבא שלי,
שנאמרים באיכפתיות אבל לא בצורה נכונה.
הצלחתי לעבור עוד משוכה.
ובקשר לטיול לחו"ל לא היה הרבה מה לשמוע
כי הטיול לגרמניה מזכיר נשכחות לא נעימים.
המטרה כאמור הייתה ברגן-בלזן.
הם נסעו לאיזה מקום של ארמון או משהו כזה,
אבל בדרך עברו בעיר איפה שהייתה "ועידת ונזה",
שם הוחלט על הפתרון הסופי, וכמובן להנות אחר כך
מאותו ארמון, (כמו ורסאי בצרפת) זה לא היה אפשרי.
זה היה פשוט טיול לקבר האחים של אמא שלו ואחות
שנשארו שם, בברגן-בלזן.
אבל אי אפשר היה ממש לשוחח, כי היו יותר מדי
אנשים. לא יכולתי להתעניין יותר מדי.