הפנים שמביטות במראה הן לא הפנים שלי
הן הפחד שבוהה בי, חיוור מאובדן דימוי עצמי
תווי הפנים מכסים קמטים את הנשמה
הרים ועמקים של ריק מלא אשמה

ואני בוהה בפרצוף שמסתכל בי מפוחד
מיואש מן הניסיון למצוא בו משהו מיוחד
זוכר איך בילדותי חיכיתי להיות מבוגר
אך ההווה מחוויר אל מול העתיד של העבר

את ההתחלה אני לא זוכר
לא בקרוב זה ייגמר
רק מן סתם כזה לא ברור
אני לא שוטר, אני לא מציל
הכל כל-כך כל-כך רגיל
פנים צבועות אפור עכור

נסחף זורם לכל כיוון בשטף החיים
לא יודע איך לחיות עם כל האנשים
האם לזרום, לזרום איתם ולהרגיש פתאום שייך?
או לייחד כך את עצמי ולהרגיש כל-כך מוצלח?

כל יום אדם חדש
הכל מטושטש
טיפות כחולות של גשם מעל ראשי זולגות
כשהן לבד שקופות הן לאט הן מתייבשות

מנסה למצוא כיוונים אל עבר ההמשך
מחייך לי אל הפרצוף כדי לגרום לו לחייך
מדמה שבחלון יש אופק מלא תקווה
מצייר בתוך הראש מושא לאהבה

ואל מולה פני שלמים
ושוב אני חסר פגמים
בסיפור הזה שבראש
ברקע שיר כה מרגש
הכל זועק "חיים פה יש"
את כובע האשליה שוב אחבוש

נסחף זורם לכל כיוון בשטף החיים
לא יודע איך לחיות עם כל האנשים
האם לזרום, לזרום איתם ולהרגיש פתאום שייך?
או לייחד כך את עצמי ולהרגיש כל-כך מוצלח?

כל יום אדם חדש
הכל מטושטש
טיפות כחולות של גשם מעל ראשי זולגות
כשהן לבד שקופות הן לאט הן מתייבשות

הפנים שמביטות במראה הן לא הפנים שלי
הפנים שמסתכלות בחלון הן לא הפנים שלי
מחפש ולא מוצא לעצמי את הפנים
מתי כבר יגידו לי שהן בכלל קיימים