עמוק בתוך יער עבות ומכושף,
בכל מקום בו הזמן לא נרדף,
בעיניים שלי, המשתקפות מהמראה,
אני קוראת לך.
בתוך מדבר יבש צחיח,
בכל מקום שיכול להשכיח,
את הצלקות העמוקות שעל פניי,
אני קוראת לך,
קוראת לך אליי.
מי יודע האם השאלות ימצאו תשובה,
ואולי אתה בכלל משהו אחר?
הלב שלי באמת מלא באהבה,
אלי שלי, למה זה עוד לא מסתדר?
ואני קוראת לך בחושך,
שיוצאת המפלצות מהארון.
ואני קוראת לך בשקט,
ככה זה בזמן האחרון.
ובתוך ים של אורות דלוחים,
אנשים שלא מתפתחים,
אני קוראת לך עדיין,
קוראת למרחקים.
מי יודע לאן ממשיך קולי, עף עם הרוח,
והחול, האבק, הנישא עד לים הפתוח.
ומתוך יופי הפרחים וטעמו המתוק של השקט.
אני קוראת לך,
קוראת ומתפרקת. |
