שירה לירית / בדידות אל מול ההמון |
אינני יכולה לשאת את השקט.
הוא צורם באוזניי כרוח קשה,
כואב כאם מנשקת.
הב, הב בבקשה
אינני יכולה לתת שום דבר.
פנימיותי מצורעת כחולה קשה,
שמשלמת מחיר העבר.
הך, הך בבקשה
אינני יכולה לחיות בארמון.
נפץ התקרה השברירית, הקשה -
בדידות אל מול ההמון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|