שירה לירית / ארספואטיקה של הגוף |
כל נים ונים הופך לו לשיר.
נשמתי - המכחול ששואג אותיות.
ליבי - המקצב של שורות בוכיות.
מוחי - בית החרושת שבונה הבתים.
דמי - דיו הכאב שנדקר במחטים.
ואני - אני הוא הקרח, אני הוא העצב.
בקראכם את השורות אתם רואים את כל דמותי.
הניתן להשתחרר ממתקן ייסורים זה בעצם???
לא! כי אוסיף לכאוב לתוך שיר עד יום מותי!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|