כבר בת חמישים ותשע, כמעט שישים
ונעורינו עודם בליבי חרוטים.
לא אכחיש, הייתי אצל אחרות
אשר ברחבי תבל ומלואה דרות
בזמן שאת שמרת לי אמונים
בעודך קוראת לי בקול פעמונים
חשבתי שעימן סוף סוף אמצא מנוחה
טעיתי, מנת חלקי הייתה רק סבל ואנחה
וגם בזמנים שהיה לי טוב ונעים בחברתן
דעי לך שלעולם לא הרגשתי שלם איתן
ואז כאשר בגדה בי מאהבת אחת גרמניה
ידעתי שאת היחידה, ועליתי על אוניה

כבר בת חמישים ותשע
אך עדיין לפעמים כה חסרת ישע
ואני עוד זוכר את תקופת בחרותינו
איך עמדה לה אז במבחן אהבתנו
איך נלחמתי בקינאתי ובאהבתי לך בעוז
אחרי כל מחזרייך אשר אותך רצו לבוז
היה אחד בריטי מתוחכם וחזק
אשר מטעמים פוליטיים בך חשק
והיה לך גם מחזר אחד ערבי עקשן
שטען שאת שלו עוד מלפני הגיעי לכאן
אך דבר אחד חשוב הם אינם יודעים
שמתמיד ולעד אני ואת עוד אוהבים
טבעת מדמי ובשרי למענך פיסלתי
ענדתי אותה לאצבעך ואת ליבך גאלתי
ביום הולדתך זה לזו נישאנו
וידענו שישנם גבולות לאהבתינו

כבר בת חמישים ותשע, את לי מלאך
ואת ימינו הראשונים ביחד לא אשכח
זוכר איך נשקתי לך בפעם הראשונה
באבק שעל שפתייך דמעתי התרוננה
את בתולייך לי שמרת, תקופה ארוכה
ואהבנו זה את זו בזכות, בפחד, ובתשוקה
את יופייך למעני הסתרת כשהתכסית בשממה
ולאט לאט נפתחת אליי ופרחה האדמה

כבר בת חמישים ותשע שנים
אך את שלי מזה עידן ועידנים
תקופה ארוכה ביחד עברנו ועוד נעבור
תקופה שבה עלייך שמרתי ועוד אשמור
תקופה שבה למענך נלחמתי ועוד אלחם
תקופה שבה את שמך רוממתי ועוד ארומם
תקופה שבה גם דיבתך הוצאתי רעה
אך תמיד שבתי אלייך כשהיית בצרה
תקופה שבה את אופיי רכשתי בזכותך
ובחוץ מזהים אותי וקוראים לי בשמך
את כבר לא ילדה, אך עדיין ילדותית
את כבר עצמאית, אך עדיין תלותית
לא קל לחיות איתך, תיאמר האמת
אך בו בזמן אני יודע שבלעדייך, אני נחשב כמת


יומולדת שמח לך, ארץ הלל
שלך לעד, בעלך, עם ישראל