יהודה אריה / תמיד האבות |
שותקים. המילים
נעלמות בסבך זקנם
והם נעלמים
בסבך הזמנים.
והם שותקים, והאל
שלא ידוע אם הוא
שעיבר את אימנו,
שותק בין ריבוא
אגדות. ותמיד
תמיד האבות שותקים.
זקן אחד רצה היום
שאהיה לו לבן
ואני
שתקתי. האם אנו
בראנו את האל,
האם הוא אותנו,
תמיד תמיד האבות שותקים.
נכתב בעקבות צפיה בסרטו (המצויין) של תיאו אנגלופולוס 'נוף
בערפל'.
י.ש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|