עופר רון / רוח מזרחית |
ואני חבוי, שבוי בין שדיה הרכים
כתינוק השב לרחם שפצע
בשתיקה של יתומים.
נושק אני בה
טובע, לשיר לה מכאוב
נוטע- אותי, ונושק בה
שוב.
"השכיביני ושמריני מפני הליל
וחושי את זיכרונותיי החרוכים
כאבי את כאבי בדם
והאדם שהייתי -
לא ישוב אלייך"
לא חשה היא את דמותי בדמעות
והדקות אליה, ותנשק היא לצל שאני
אך למי נשקה היא?
היא תבוא
היא תבוא ברוח מזרחית
ותשיב אותי אל קדושתי
ותנשק לי,
לי!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|