אל תבואי מחר.
אל תלבשי חולצה לבנה, אל תבואי ואל תיגשי אליי.
כשכולם יעמדו שם, על מדים ביחד בפעם הראשונה, אני לא ארצה
אותך.
זאת אומרת כולם חוץ ממני.
כי מספיק לי גם ככה מה שהולך לעבור עלי.
אל תבואי. אל תתני לכולם לראות איך אני לידך.
לא באת כבר חצי שנה. אל תבואי עכשיו.
אל תתני לי לראות אותך. אל תיקחי אותי לשם שוב.
את יודעת לעשות את זה. אוהבת את זה. זה הכישרון שלך.
אז אל תבואי מחר.
בין מיליון אנשים שפעם נחשבתי כל כך בעיניהם,
אל תהרסי אותי.
לא שם.
לא עכשיו.