כעלה אני ברוח מתנוסס, ואת ציפורניי אני כוסס.
אני יודע שחיי אינם קלים אך את עצמי אני בכל מאשים.
טעויות כולם עושים, ועל כך אנו משלמים.
אני עצמתי את עיניי והמשכתי בחיי.

את ידיי אני כובל, ומאהבה אני סובל.
מילים רבות לא ישתנו, ומעשים לא ישנו.
אני יושב לבד כעת, אני בוהה, אני בועט.
את הכאב אני עברתי, כעת נשאר לי להחלים.
אני נפלתי, אני קמתי. אני לא מאמין בוויתורים.

לדעת לחלום ולא לדאוג למציאות,
לדעת לקוות ולהרחיק את העצבות.
לתת סיכוי גם כשלא נראה שהדבר קיים,
לראות מעבר לעכשיו ולהאמין שיש ניסים עוד בעולם.

היופי בנו, הוא פשוט. אנחנו מוגבלים במציאות.
וזה נכון שלכולנו חלומות על מה יכול היה לקרות.
וכן, אנחנו יכולים לגעת בכל הכוכבים.
אם נאמין שהשמחה היא נחוצה להצלחה, ושאיפות לזכות באושר
יהיו לנו לאור בחושך, אז כאן אני אומר לכם,
תקווה לא מתה - הסתכלו בלבבכם.