פיה - אני בטוחה שמה שראיתי היה פיה! והיא הייתה יפה כל כך.
העיניים שלה היו ענקיות כמו שני אגוזים בצבע של
ארגמן-חום-אגוז, שהשתלבו יפה כל כך בשיער האדמוני והבגדים שהיא
לבשה - כמו עלים, כל כך עדין! כל כך יפה!
הכנפיים שלה היו כל כך עדינות, כל כך יפות, בגוון של סגול,
סגול בהיר.
הגובה שלה היה כמו חתול קטן, קטן ויפה. כל הקווים היו
מדויקים!!! למרות שהיא הייתה כל כך קטנה! ואני? אני ראיתי פיה!
לא רצתי לתפוס אותה, לא רציתי לתפוס אותה. איך היא עפה משם
ואיך היא דילגה לה מפרח לפרח ואיך היא דיברה אל הפרפרים בכזה
שקט ובכזאת דייקנות חיננית. ואני עמדתי שם, עמדתי ולא ידעתי מה
לעשות, עמדתי לי שם בשקט מוחלט. רק שלא תיבהל, רק שלא תלך. ואז
פתאום היא קראה מין קריאה חלושה כזאת, הייתי בטוחה שנפצעה אבל
היא לא. היא עמדה לה איתנה על שתי הרגליים, אבל פתאום הופיעה
לה שם עוד פיה, אבל צהובה ואחריה אדומה ואז ירוקה ואז... אז
הופיעו עוד מיליון פיות. פיות יפות, פיות גדולות היו אפילו גם
זקנות והיו גם תינוקות!
הן כולן התאספו במעגל גדול והתחילו לרקוד. אחרי חצי שעה של
ריקודים פיה אחת הוציאה את השרביט שלה ופתאום הופיע שולחן,
שולחן עם המון דברים עליו המון אוכל, אבל אוכל של פיות, אוכל
קטן! ואז הן התחילו לאכול ולפטפט והן לא דיברו, הקולות שלהן
נשמעו כמו: יה ו הי וגם יולו וילי ועוד כל מיני פטפוטים כאלה.
אני רק רציתי להתקרב קצת, רק קצת! התקרבתי... ועוד קצת
התקרבתי.
אבל כנראה שהתקרבתי קצת יותר מדי. תוך שנייה הן כולן התעופפו
למעלה לשמיים וזה נראה כמו קשת צבעונית וגדולה. אבל מהר מאוד
הן עפו ליער ולא נותר להן שום זכר ומאז לא ראיתי אפילו פיה
אחת.