לשיר לשמך כאשר הינך
לספוג חוויות מבני כיתתך
לבכות על צילך שוב בשנה
לנגב את השיש מעל משכבך
שוב לבכות על חיים
שעזבו בלי חיבוק על דמעה
שגדעה אהבה שכזאת
לעצום ולחשוב שחלום
שאתה אינך הינך
בעולם הגדול הכל שוב
רגיל ציפורים פה שרות
ילדים נולדים
בראשי רק עצבות מול דמותך
התמים שפחד מהחושך וכעת שחור
רואות עיניו הרכות
אלו עיניו שבכו שהלכתי בבוקר
זה ראשו שסובב שקולי שוב
נגע בו
וכעת המרחק לזיכרון ילדיי
רחוק עד מותי עד מתי
אלוהיי. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.