תקשיב להם מספרים לך על איך אתה.
ותתקלח לפני שתכנס למיטה שלי.
מקורצף בריחות של סבונים מגורדים,
כמו קליפות תפוז קלויים כשחורף,
ויש תנור אחד של נפט שמחמם בחלקים.
עכשיו תור האביב.
ואתה בשל לשמש ושונא את הבקרים.
תתן את ידך, היא מחבקת ושורטת.
גם האצבעות,
שהציפורניים שלהם ארוכות ומלכלכות לי את העור.
בצבע זוהר כמו טושים של מנתח פלסטי.
הנגיעות שלנו לא נוגעות בדבר,
והלב שלך מתפוצץ בכל פעם שנוגע בו דם מהווריד.
מחייך אליי.
החיוך שלך מטורף ושוקולדי. אסור לי מתוק.
לך אסור לשכוח, אז אתה מחשב הכל
ומתייק תחת תיקיות סגלגלות עם פסים חומים,
מתוחים אל הלב שלי.
אתה משאיר את הריחות המקולחים שלך אצלי.
אני שומרת אותם באצבעות, מקרבת לאף
והעיניים עצומות.
והבטן שרה בקרקורים שירים שהמוח לא מעז לדבר.
אתה קם לשמור את עצמך.
מקשיב לאנשים שלך
מסבירים על מותר ואסור, על איך אתה.
איש של פחד. |