אם תגע בי במגע של משרתים, תבין בתוך תגמור בחוץ.
ויש שתהיה דממה חשוכה רובצת בינינו
וידיך פושרות, חסרות נזק או תוכחה.
ותשיר לי, אם תדע, את תווי פניך
כמו זמר של גונדולה ווניציאנית.
ויש שתתכסה המיטה המכווצת בדמים,
שרידי המלחמה שלנו.
תבוא בוכה או מקלל ותרד על ברכיים שעירות
ותשלם עליי כופר מלא, יקר.
ונפשי תשאר בסורגים כמו בפעולת הסחה של ציונות ודת.
נדמם במיטתנו מוורדים סרוחים, נבולים, מלאי קוצים
ונתערבב.
מתערבבת איתך כי החוץ לא מאפשר.
ותינזק בי את נפשי
ותנאף איתי בכל הנשים הרזות של דמיונך
ותגע בי, מגע של מלאך מיוסר ורוגע.
כמעט שתבין וכמעט שתלך.
וארדם אל הרעש שמפיק האף הגדול שאתה נושא במרכזך.
בבוקר, תצייר השמש אותנו אחרים
פקוחים ויומיומיים כמו עלי כותרת, כמו גביעי ניצחון.