עינת שוהם / חוזרת |
לא יודעת לדבר,
לב של אבן, כך אומרים.
הם לא יודעים,
בטח שלא מבינים.
שמה גדרות כדי לא להיפגע,
עם לב עדין כשלי,
אבדתי,
היכן אני,
היכן חיי?
חור גדול נפער
ושם אני עומדת,
מחכה לגלות מחדש
את עצמי,
את חיי,
להיות מישהו,
לא רק צל עובר
של האנשים שסביבי,
רוצה לפחות להיות הצל של עצמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|