תמרה אביב / משב רוח |
אני יושבת על כיסא
בקצה המזח
סופרת אבנים, מחלקת אותם
מריחה, מקשיבה לגלים
תלתלי עפים עם הרוח
שמספרת להם על אהבה נכזבת
והם מצידם עוטפים אותה
בחום משכר
אנשים קטנים נראים מקרוב
אני עומדת על כיסא
בקצה הרחוב
מתבוננת בהם, מחברת ומפגישה
טועמת, מנסה להבין
תלתלי עפים עם הרוח
ששרה להם על אהבה מצוירת
והם מצידם מחייכים אליה
בעצב משכר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|