שוב ער בשעה לא ברורה,
שוב עט נר ונייר,
שוב שיר שמתחיל בחושך ובאור הוא נגמר,
שוב לחשוב לכתוב את רגשותיי,
שוב הדפוקים, המטורפים, ההזויים שברגעיי,
הופכים לטובות במילותיי,
שוב כל אשר סביבי מתחלף אל מול עיני,
שוב זה קורה לי פתאום,

פתאום זה שוב אני בתקופה סוערת,
פתאום זה קטע מסרט,
פתאום זו הגברת,
פתאום זה אני אבל עם אחרת,
פתאום אין אמת שמסתתרת,
פתאום שירת ציפור את הלילה מפוררת,
מואזין וקרן שמש מאוררת,
זה זמן לישון,
רק לי היא מבשרת,

היא מבשרת על סוף שיר,
היא מבשרת על רגע נדיר,
היא מבשרת שכבר מאוחר,
היא מבשרת שעלינו להיפרד,
אני העט, הנר הכבוי והנייר.