מול מרבדי הדעיכות
פסגות על אופק מתנצל
שוחה אל תוך דממת ערביים
קורא שירה על שפת עניים

הלילה שוב משהה
את יקיצת האור
רכות למדה את מזמוריה
מליטופי שקיעה

ועולה קריצת ירח
הזוכרת מזמורים
שבמילים שתויות זכו
להאיר טיבם של הזמנים

ודם פראי שלא מכבר
בער בהמולת עבר
שוקט כמו אינו מצליח
לבטא מחשבותיו

ויש בזיכרון חמלה
מתוקה ככל כאב אחר
וזכות בחירה לכל מפלצת
למה להתמכר

הלחם להמון
הרגשות לארורים
הפשע לקרבן
והסליחה לראויים

הלילה שוב הטיף שלווה...