טלי גלבוע / כמיהה |
לו רק העזתי
לו רק פתחתי את מפתן דלתי
לאותן הרוחות,
המנשבות
ומרעידות
את כל חלקי גופי
האם ישאר משהו ממני
לאחר שהרוח תצא.
האם עוד נשאר דבר מה
יציב אמיתי, ורוצה.
והרוח דופקת
ימים ולילות על חלונותיי
והיא, אינה מרפה
וכך גדלות וגוברות כל חששותיי
רוחי ואני
אני ורוחי
מתפתלות כך יחדי
ימים, שבועות ושנים.
עד שתשקוט,
עד שאברח
או... עד שאשכיל
לחיות בשלום
אני ורוחי
ורוחי ואני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|