בצריף ישן רעוע,
הוא יושב, פרצוף פגוע,
על הספה שם הוא מרוח,
והאפר עף ברוח.

פעמונים מצלצלים,
דלתות אינן נפתחות,
וטלפונים מצלצלים,
בלי הפסקה,
אך קשה לו לענות,
משהו מחזיק בו,
מעניין מה כבר יכול לקרות.

האזעקה מצלצלת מחוץ לחלון,
הפריעה לו באמצע חלום נושן,
למרות שהוא ממילא נגמר עכשיו,
המלחמה פרצה,
וכנראה שהשלווה לא תבקרנה כאן.

וברגעים של נתינת שטחים,
שאתם עוד מתלוננים,
שורפים צמיגים,
הוא יביט כך מהצד,
יצא אז מהצריף,
ואז לעבר מהחומה יצעד,
ויבעט בה עד שתיפול,
עד שתבינו שאין אלוהים,
אתם סתם הוזים,
יצורים משונים.