New Stage - Go To Main Page

סיון זאבי
/
גרשון העכבר

גרשון העכבר, או גרשון העכברון כפי שאישתו הייתה קוראת לו, היה
עכבר מאוד לא סימפטי, בגיל 3 כשעוד היה בגן חובה, אמא שלו אמרה
לו "גרשון יש לך המון צעצועים בחצי מהם אתה לא משחק אולי תביא
אותם לגן" גרשון הסכים והביא לגן את כל צעצועיו הישנים מהבית,
אך כשראה שכל הילדים האחרים משחקים בהנאה לקח להם את הצעצועים,
ואמר שהם שלו הוא שיחק בהם לבד עד שבאה הגננת להרגיע את שאר
הילדים הבוכים, ואמרה לגרשון שאו שהוא נותן את הצעצועים שלו
לגן, או שהוא משאיר אותם בבית, גרשון לקח חזרה את כל הצעצועים
שלו והם נשארו לשבת אצלו בארון.
גרשון עתה היה בן 50 שזה גיל מאוד מבוגר במיוחד בשביל עכבר,
אישתו "שמחה" הלכה לעולם העכברים האחר, כפי שקראו לו העכברים
וגרשון נשאר לבדו לא היו לו ילדים ורוב חבריו כבר היו עם אישתו
של גרשון.
גרשון העביר את רוב זמנו בלכתוב מכתבים, הוא לא בדיוק ידע למי
הוא כותב אותם אך כל פעם המציא דמות חדשה, עכברים בגיל כזה
טיפה מאבדים את אחיזתם במציאות.
גרשון היה יושב בביתו ומנסה שלא לחשוב על כלום, הוא האמין שחשב
כבר על הכל בחייו הארוכים וידע שאת המכתבים הוא מסוגל לכתוב רק
כשהוא לא חושב על כלום במשך המון זמן ואז פתאום משום מקום היד
שלו פשוט כותבת מכתב.
לגרשון היה קרוב משפחה שכל יום שני היה בא ומנקה לו את הבית,
בכל יום שני כשגמליאל העכבר היה מגיע, גרשון היה משחק אותה
ישן, מכיוון שלא אהב להיות חברותי. גמליאל ידע שגרשון משחק
אותה, אך לא היה לו אכפת, כל יום שני הוא היה מגיע ומנקה
לגרשון את הבית באהבה. לפעמים היה משאיר לו סוכריות גבינה על
השולחן איפה שגרשון היה משאיר לו את הכסף מכיוון שידע שחמתו
שמחה הייתה מכינה לגרשון סוכריות גבינה וזה היה הדבר שהכי שימח
אותו בעולם, כמובן שגרשון אף פעם לא הראה סימני שמחה כלשהם כי
תמיד ישן, אך הוא חיבב את גמליאל בסתר ליבו, יום אחד כשגרשון
התאמץ מאוד ששום מחשבה לא תעבור אצלו בראש ואפילו לא חצי
מחשבה, הרגיש תחושה מדגדגת שהתחילה מהרגליים והתפשטה לכל הגוף
התחושה הפכה לצמרמורת נעימה וגרשון למרות היותו מאושר הרגיש
שזה סופו ושהוא עובר לעולם העכברים האחר הוא החליט לכתוב מכתב
אחד אחרון ושהמכתב יהיה למישהו שהוא מכיר הוא כתב מכתב
לגמליאל.
כעבור זמן מה התעורר גרשון בבהלה על הכורסא  מישש את גופו ולא
ידע עם לצחוק או לבכות אחרי כמה דקות שכח מהמאורע והתרכז בלא
לחשוב על כלום.
ביום שני שבוע אחרי הגיע גמליאל, גמליאל היה מצוברח במיוחד
מבלי סיבה מיוחדת ורצה לסיים עם ביתו של גרשון כמה שיותר מהר
כשהוא הגיע ראה את גרשון מתחיל לנחור הוא נאנח בקול, וטאטא את
הבית עשה ספונג'ה, ניקה את כל כלי האוכל שהיו בערמה סביב כורסת
הטלוויזיה של גרשון, לקח את המכתב שגרשון רשם וזרק את הכל לתוך
שקית זבל גדולה אותה הוא שם בחוץ.
בארץ העכברים היה עכבר אחד שאף אחד לא הכיר היחידים שידעו עליו
היו ילדים שבשעות לילה מאוחרות סיפרו עליו סיפורי אימה, שהם
חשבו שהם ממציאים, הם סיפרו שהוא יוצא בשעות שאף נפש חיה לא
נמצאת בחוץ, הם סיפרו שאף אחד לא ראה אותו בחיים, אבל כולם
יודעים שהוא קיים, הם סיפרו שהוא יודע הכל אבל הוא לא ישתף אף
אחד בידע שלו, הם סיפרו שכל דבר שהוא עושה נעשה אך ורק למען
עצמו, אבל רק הוא יודע את המטרה שלו, הם סיפרו שאם יוצא לראות
אותו אפילו אם זה רק לשניה אחת אתה לא תחזור עוד.
גרשון לא ערער עוד במחשבות ורק התאמן בלא לחשוב הוא הצליח
להרגיש את תחושת הצמרמורת שזורמת בכל הגוף כבר כמה פעמים וכתב
עוד כמה מכתבים לאנשים שלא הכיר.
ביום שני כשגמליאל הגיע בהפתעה עצם את עיניו במהרה והחל לנחור,
גמליאל היה במצב רוח מרומם והחליט לנקות את ביתו של גרשון
ביסודיות, הוא טאטא, עשה ספונג'ה, הוא ניקה את כל כליו של
גרשון שהיו סביב כורסת הטלוויזיה והחליט אפילו להביא לגרשון
דואר מלמטה, הוא השאיר לגרשון שתי סוכריות גבינה שאישתו הכינה
ועזב את הבית כשהוא סוגר את הדלת בעדינות כדי "לא להעיר את
גרשון". גרשון הפסיק לנחור וקם משנתו הוא חיכה לאכול מסוכריות
הגבינה שראה כשהציץ בעיניים סגורות למחצה על גמליאל. הוא קם
מכורסתו וראה את הסוכריות יושבות על גבי מכתב ירוק ומשונה,
משהו בלתי מוסבר גרם לגרשון לשכוח מהסוכריות להרים את המכתב
ולהפיל את הסוכריות על הרצפה מבלי לשים לב, גרשון פתח את
המכתב. והדבר השני שזכר היה שמצא את עצמו מאולף על רצפתו
הנקיה, גרשון חזר לכורסתו בפחד מישש את גופו ובדק שהוא בחיים
הוא התיישב על כורסתו וחשב על מה שקרה לו, הוא חשב אם ללכת
לראות מה כתוב במכתב, אך פחד שיתעלף שוב וכך התלבט והתלבט עד
שנהיה ממש מבולבל ובסוף חשב טוב זאת עוד סיבה כדי לא לחשוב על
כלום וכך עשה שבוע שלם.
ביום שני הגיע גמליאל כהרגלו, גמליאל מצא את המכתב שהיה מאוד
בולט על השולחן והחליט לקרוא אותו בזמן שהוא מטאטא, הוא קרא
וקרא גם כשעשה ספונג'ה וכשניקה את הכלים מסביב לכורסת
הטלוויזיה כבר כמעט היה בסוף הוא הגיע לסוף וצרח, גרשון מספיק
דיי עם המשחקים מה קורה פה מה אתה?!
גרשון שמע את גמליאל אך החליט להמשיך במשחקו ונחר בקולי קולות,
גרשון! מספיק אני יודע שאתה לא ישן אני תמיד יודע את זה וזה לא
אכפת לי כל מה שאכפת לי הוא שתסביר לי מה הולך פה מה המשמעות
של כל זה?!
גרשון התעורר והסתכל לגמליאל בעיניים הם הסתכלו אחד לשני
בעיניים במשך מספר דקות או שעות גרשון המופתע ראה עולמות  בתוך
עיניו של גמליאל וגמליאל ידע, הוא נזכר בסיפורים שהמציא כשהיה
קטן ושאל את גרשון איך מגיעים לשם? גרשון פתח את עיניו הירוקות
והנוצצות,  קם מכורסתו בקלילות מדהימה והושיט את ידו לגמליאל,
גמליאל סמך על גרשון כמו שלא סמך על אף עכבר מימיו וגרשון ידע
הוא נזכר בסיפורים ששמע כשהיה קטן וידע שזה הוא, הוא לקח את
גמליאל ושניהם עברו דרך הקיר אל עולם כל כך קסום שאפילו בעולם
העכברים האחר לא שמעו עליו.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 22/6/07 23:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיון זאבי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה