ליאור צרפתי / בין הזמנים |
ישיש חביב בעל פני ילד
התהלך בגן העדן השחור
שבקצה המסילה
וניסה לחייך.
קהל מאזיניו הצעיר חצה,
זמן קצר לפני כן, את השער
לעולם אחר.
מתי מעט מהם הבחינו בכך,
אך באוויר נותרו שרידיה של
רוח האלוהים
שריחפה שם בעבר,
אך נטשה
למקומות מרוחקים יותר.
הישיש ניתר
בין העולמות, הלוך
ושוב מבלי משים.
זיכרונותיו מתעתעים בו,
פעם היה כילד ופעם כסב.
הזמן לא עמד מלכת.
הוא נע כמטוטלת
בין כוכבי הלכת,
פעם הוא כאן
ופעם שם.
לו רק היה לו
מטה קסמים,
היה מאחה את קרעי
נפשו השסועה.
(לחיים נוי)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|