כשאני בחושך כך לבדי מסתכלת אל תוך תוכי,
מסתכלת מנסה להבין מי זאת הבחורה זאת שצופה בי שם מהמראה.
כבר 22 שנה את אותה ילדה לא ילדה
אני רואה אך בעצם אותה אני לא מכירה רק יודעת את שמה.
לפעמים אני בודדה, לפעמים עצובה ורוב הזמן דיי אבודה.

ולא מבקשת הרבה לא רוצה הרים וגבעות גם לא ניסים ואגדות
רק אהבה כזו שמשרה שלווה כזו מחבקת וטובה.


ושוב בלילה כשהחושך מעיק אני יושבת פה בין השמיכה לכרית
לבדי חושבת ומהרהרת חושבת על צחוקך המתגלגל
על ידייך על גופך המפוסל כדמות אל.
אם הייתי יכולה הייתי אומרת אם הייתי יכולה הייתי שואלת,
למה למה ליבך תמיד נתון לאחרת?

ולא מבקשת הרבה לא רוצה הרים וגבעות גם לא ניסים ואגדות
רק אהבה כזו שמשרה שלווה, כזו מחבקת וטובה.