|
כשאני בחושך כך לבדי מסתכלת אל תוך תוכי,
מסתכלת מנסה להבין מי זאת הבחורה זאת שצופה בי שם מהמראה.
כבר 22 שנה את אותה ילדה לא ילדה
אני רואה אך בעצם אותה אני לא מכירה רק יודעת את שמה.
לפעמים אני בודדה, לפעמים עצובה ורוב הזמן דיי אבודה.
ולא מבקשת הרבה לא רוצה הרים וגבעות גם לא ניסים ואגדות
רק אהבה כזו שמשרה שלווה כזו מחבקת וטובה.
ושוב בלילה כשהחושך מעיק אני יושבת פה בין השמיכה לכרית
לבדי חושבת ומהרהרת חושבת על צחוקך המתגלגל
על ידייך על גופך המפוסל כדמות אל.
אם הייתי יכולה הייתי אומרת אם הייתי יכולה הייתי שואלת,
למה למה ליבך תמיד נתון לאחרת?
ולא מבקשת הרבה לא רוצה הרים וגבעות גם לא ניסים ואגדות
רק אהבה כזו שמשרה שלווה, כזו מחבקת וטובה. |
|
|
באתי להקריא
בתוכנית של
דדו,
איך שאני נכנס
אני רואה את
אמנון פאר יושב
ליד דב רייזר,
ג'ו קוט, איזה
זמרת, וקוסם!
אמרתי לו דדו?
למה קוסם לרדיו,
זה לא קצת
יומרני?
אמנון שאל אותי
מי אני, אמרתי
לו, דדו, מה
קורה?
אתה לא זוכר
אותי?
הקראתי אצלך
יצירות
פלסטיקה!
ד"ר מישה רוזנר,
מעצב שיער, מפסל
באופנה, וחולה
אלצהיימ...
בכבוד רב
שארל דה גול! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.