הולכת בשקט / שברים |
וכשידיו רפרפו על עצמותיי
הרגשתי אותי עפה.
הייתי כזכוכית שקופה למולו
והוא המשיך להתבונן בי גם כש
עצמתי עיניים.
לצידו שכבתי ביום בו מתי
ועדיין היה בי הרצון
ללחוש לו
את חיי.
אני חושבת ש-
אני אוהבת אותו
וזה יותר כו
אב
מ
ידיים קשוחות
על גוף מתכלה;
הוא נושק בשפתיים זרות
על שפתיי ה
מתק
לפות
ובין אצבעותיי
דם;
כשהגוף צרח לראשונה
הבנתי ש
זו ההתחלה
של
הסוף;
בין המצעים הישנים
ידיי נעו באיטיות
על גופו הרזה
ולפתע הייתי כבדה
מנשוא;
כשנשימתו חלפה על פניי
נזכרתי
כמה זה כואב;
שבריי הזכוכיות אשר
ננעצו בכף ידי
הפכו אותי
לכלום;
20/4/07
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|