נזכרתי בך פתאום...
ישבתי שם, דיברתי וצחקתי ואז הופעת.
נעמדת מול העיניים שלי - עין מחייכת וחיוך שובב.
ונזכרתי... בהכל! בכל הצחוקים שהיו לנו
ולא יודעת, נבהלתי.
הייתי קרירה אדישה, העברתי את זה
עכשיו, אני בוכה על זה.
אחרי שנה וחצי אתה עדיין מצטייר לי כחי.
ואני יודעת... אני יודעת שאתה לא
הגלגל לא יודע להסתובב לצד השני ואני לא זו שאלמד אותו.
אבל אם יכולתי, לתת לו איזה דחיפה קלה
אולי היה יותר טוב עכשיו.
אולי... אולי אני גם לא אדע לעולם ואולי אני אגלה.
לאן נעלמת?
מה עשית?
איבדתי חבר שהיה יכול לעזור לי עכשיו
ובמקום שאני אדבר איתך ואתייעץ, אתה לא שומע.
לא יכול לשמוע כי כולך מכוסה בגרגירים שחוצצים ביננו.
כי אתה טיפש!!!! כל כך טיפש!
והבכי... הבכי חוזר על עצמו ללא חידוש
הוא כבר שולי שאני לא שמה לב אליו
הוא עובר לידי כאילו הוא לא שם.
אבל כולם רואים וזה קשה.
אני נזכרת בך פתאום...
אתה מופיע לי בחלום ואני לא יודעת מה להגיד.
זה עדיין לא נקלט ואתה לא פה להקל עליי...
אף אחד לא יכול להקל עליי.
תחזור
נמאס לי שאתה לא פה יותר! |