העיר עדיין ישנה. בחוץ חשוך, בפנים מואר.
כלב מדמם מהפציעה של קרב הלילה..
הוא שונא עכשיו, אוהב, כועס,
מחשבותיו מסתערות.. זועקות, סותרות,
ואולי סוף סוף יגיעו לפשרה,
קצת טוב- קצת רע.
הויכוח מתעצם ופורצת בחורה,
בין סיפור לסיפור, היא גם מדברת
זורקת מעברה פעם קוץ, פעם ורד.
אט אט הוא מתחיל שוקע, נופל
בין אחת לאחרת, וסופג מעברה
פעם קוץ, פעם ורד..
מתנהלת בחוזקה, באצילות נערצת,
הילת גופה בחשיכה כאבן מסורטטת.
כמו מוכנה לקרב- היא מתחילה חושבת
בועטת, שורטת, כמו זיהתה טרף,
בין רגע לרגע, כך או אחרת, גם רעל
מכניע ברכות מפזרת.. אמנם עטוף באהבה הוא,
אך קטלני! וממכר.. וכשזה אותותיו נותן,
שולפת מחיקה גם דיבור מטשטש
פוגעת במטרה, לא מפספסת..
והנה הן שוב מסתערות,
האחת על האחרת- היה זה שוב קוץ?
אולי היה זה ורד..?
"מלכת החרבות", מלכה קצת אחרת... |