רוצה מילים שיישארו.

שיאמר בהן כמה היא מיוחדת.
כמה. אני. אוהב. אותה.

לא אתיימר או אתפאר או אפריז או אחרוץ
שהיא ורק היא ואין אחרת מלבדה או כמותה
המשתווה להיותה מה שהינה, כי לא אוכל
אך לעת עתה וכעת
שהינה מאז היותה בתוך כמוסות חדרי ליבי
ועד אשר העת אותה (לא) אדע
הינה אחת ויחידה ולי חידה
ואותה עת שעיתה בעיתה
איננה עוד אך יפה דיה לשעתה ושעתה אינה עתה

כי הייתה אותה אחת ואחת ואחת ואחת ואחת ואחת
שהייתה בעיתה וגם אותה שיבחתי בעיתה ועדיין אשבח
את חימוקי גופה ודעתה ונפלאות נפתולי בינתה
אך אומר שכעת שונה הדבר
משום שבאותה עת עבר
ואחת ואחת ואחת נפלאות אחדות
מן היצר התהוו רגשות
מן התשוקה, מן הזיקה,
מן האישה

ולנוכח כל זאת ישנה זאת
שבאה אליי מן הרגש הטהור, מן הנפש לבדה.
אני. רוצה. אותה.
אני. אוהב. אותה.
וזאת עוד ועוד זאת
ועוד ועוד ולא אשבע
ולא ארווה ולא אשקוט מסערת רוחי
ולאיו עוד איתי לאיו

ונסוג אל בין הצלילים אל הזעם
אך מבקש דרור לנפשי מן הדמע
ואל תוך המילים כלהב פיפיות
שלא יאמרו בלשון

ולא אדע עוד